פירוש הרא"ש על נדרים כב.

מילי דעזיבן. אלמלא שראתה אמה בה דברים מכוערים שראוי להניחה ולעזבה:

דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך. מן השמים פותחין פנקס מעשיו ומדקדקין בהם בשביל שהוא מרשיע לידור א"נ שהוא מחזיק את עצמו צדיק ובטוח שיוכל לקיים את נדרו ולא יכשל בו כעין עיון תפלה ולכן מדקדקים במעשיו:

ולא פתחינן בהדה. דאפילו אם אינו מתחרט אמר שהוא מתחרט דלא חציף לומר שאינו מתחרט אע"פ שמקפידים עליו מן השמים וכן טעמא דכל הני דלא פתחינן בהו:

כל הבוטה. כמו לבטא בשפתים:

אלא שלשון חכמים מרפא. שמתירים לו הנדר:

הנודר כאילו בנה במה. בשעת איסור הבמות:

והמקיימו. הרי גמר עבירתו:

ברישא פתחינן. דליכא עבירה כולי האי כל זמן שלא הקריב:

וכי תחדל לנדור. אע"פ דהאי חדלה כתיב באינו נודר מ"מ כיון דכתיב גבי נדר חדלה ילפינן ג"ש וע"כ הא דנקרא רשע בנודר איירי:

כל מיני גיהנם שולטין בו. קשה לגופו כאילו היה נדון בכל מיני פורעניות בגיהנם א"נ מתוך כעסו בא לידי עבירה ומשליט עליו גיהנם:

שמכלה העינים. שהוא מאריך בחליו ומצפה תמיד להתרפאות:

תרי בני חוזאי. יהודים היו:

ופרע ליה בית השחיטה. מחמת מורא החזיק ידיו וגם כדי שימהר למות:

את נפשך הצלת. שאלמלא אמרת כן היה הורגך בכעסו:

קא תמה ר' יוחנן. היאך אתרמי דבא"י היה לו לב רגז לשחוט חברו: