חומת אנך על תורה, במדבר כג:כא

ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים וכו׳. בלק אמר הנה עם יצא ממצרים כלומר מעצמו ולזה אמר אל מוציאם כמ״ש רז״ל. ואפשר כמשז״ל דאחד מהטעמים שהיה יציאת ישראל ממצרים בחצי זמן שעבודם היינו דכ״י השכינה עמהם ובזה נתכפר להם חצי שעבוד. וזה כוונת בלק הנה עם יצא ממצרים ברעות נפשיה נפק דאכתי פשי שני שעבוד. ועל זה השיב בלעם ה׳ אלהיו עמו ובודאי דלא יצאו מעצמם דאם חטאו ונתקו מוסרות ויצאו מעצמם לא היה ה׳ עמם. ודעת לנבון נקל ותרועת מלך בו. ותרגם אנקלוס שכינת מלכיהון ביניהון וכיון דהשכינה עמם היא השלימה החשבון ולא יצאו מעצמם כדקאמרת אלא אל מוציאם ממצרים ומאת ה׳ היתה זאת. אי נמי על דרך זה בהקדמת שתי שטרות שכתבתי בכמה מקומות דמתנת הארץ בבין הבתרים היה על תנאי הגלות וזה שטר א׳. ובמילה נאמר לאברהם אע״ה מתנת הארץ על תנאי קבלת האלהות והם שתי שטרות. ודעת רש״י והרי״ף דאי בעי בהאי גבי ואי בעי באידך גבי. ודעת הרא״ש דב׳ קיימין ובלק היה סובר הכי דבקבלת האלהות לא נפטרו מהגלות ולז״א עם יצא ממצרים וא״ל בלעם אל מוציאם והוא לימדם שיקחו השטר משני. כתועפות ראם לו דתוקפא ורומא דיליה והוא לימד דדינא הוא אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי: