חומת אנך על תורה, ויקרא יט:ג

איש אמו ואביו תיראו. איש אמו רמז לבעל אמו כמו איש נעמי. ואת שבתותי רמז לתוספת מחול על הקדש זה נלמד ממלת את גם שבתותי תוספת וא״כ שבת לא אחד הוא רק ג׳ תוספת מלפניו ותוספת מלאחריו. תשמורו תמתינו שלא יצא כמו ואביו שמר את הדבר. הרב הגדול מהר״ר וידאל צרפתי ז״ל בפירושו כ״י:

ואת שבתותי תשמורו. פירש״י ז״ל סמך שבת למורא אב לומר אע״פי שהזהרתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל שבת אל תשמע לו. ויש לדקדק לדעת הסמ״ג והטור בי״ד סימן ר״ם דאם אביו רשע פטור מכבוד א״וא אמאי אצטריך קרא ומה זו סמיכה הא אם אביו רשע שאומר לו חלל שבת ודאי שאינו שומע לו שהוא רשע ואינו חייב כלל בכבודו אפילו במה שהוא מותר. וזו ראיה לדעת הרמב״ם ז״ל שסובר דאף אם אביו רשע חייב בכבודו מדאצטריך לימוד דאם אומר לו אביו חלל שבת שלא ישמע לו. ואפשר לישב לדעת הסמ״ג והטור דפליגי על הרמב״ם ז״ל דאצטריך קרא כשהבן קבל עליו שבת מבעוד יום דלדידיה הוא שבת ואביו עדיין לא קבל שבת שהיא מבעוד יום ואז אומר לו אביו שיעשה מלאכה והוא חילול שבת לגבי דידיה הו״א שישמע לו שאביו אינו רשע כי עדיין לא קבלו הצבור שבת. קמ״ל דאל ישמע לו. מכיון שהבן קבל והוא אסור לעשות מלאכה כאלו הוא שבת. א״נ אפשר דמלאכה זו אביו צריך לה והו״א דאתי עשה דכבוד א״וא ודחי איסור שבת ואביו אינו רשע שהוא סובר דרחמנא שרייה לכבוד א״וא קמ״ל. ואה״נ דאם אביו יאמר לו חלל שבת בלי צורך דאז הוא רשע להכי לא אצטריך קרא דאינו חייב בכבודו וכ״כ הרב המאירי והריטב״א ז״ל פ״ק דיבמות. ודרך רמז אפשר לרמוז ואת שבתותי תשמורו אני ה׳ כמו שדרשו בזהר הקדוש אשר ישמרו את שבתותי דמסרסי גרמייהו וכו׳. ור״ת ואת שבתותי תשמורו אני אשתו רמז לעונת ת״ח משבת לשבת ונ״ט אני ה׳ דהוא זיווגא דמטרוניתא כמ״ש בזהר הקדוש וזה רמז אנ״י ה׳. והר״ן ז״ל כתב דאם צריך לעיין בתורה פטור ולכן לא הזכיר במשנה עונתן של ת״ח דלא פסיקא מילתא. ולפי דברי הזהר הקדיש נראה דיניח לעסוק בתורה דהטעם שהוא יחיד עליון ומה שלא נזכר במשנה עונתן דת״ח כבר כתב מהר״ם שיף ז״ל דלא תנייה משום צניעות וא״ש רמז אשתו שאמרנו שהוא בהעלם ואינו ניכר: