חומת אנך על תורה, ויקרא יט:יח

ואהבת לרעך כמוך אני ה׳. כתב ראב״ן ז״ל בספרו דף ט״ז ע״ד סימן ל״ז וז״ל בב״ר זה ספר תולדות אדם אמר בן עזאי זה כלל גדול בתורה ורבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך גדול מזה. וכתב בפרשת קדושים ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם גדול מזה נ״ל פירושו דהכי דריש בן עזאי זה ספר תולדות אדם כל אדם יאהב את חבירו כאלו הוא תולדה שלו כלומר בנו ור״עק אומר כל אדם יאהב את חבירו כעצמו. בן עזאי סובר אדם אוהב בנו יותר מגופו ורבי עקיבא סובר אוהב את גופו יותר מבנו (כנ״ל להגיה) ולהכי כלל של ואהבת לרעך כמוך גדול מכלל של זה ספר תולדות אדם עכ״ל. והנה לסברת בן עזאי דאדם אוהב את בנו יותר מגופו ולהכי כתיב זה ספר תולדות אדם הרי הכתוב קרי בחיל ואהבת לרעך כמוך. ואפשר דסבר דהחיוב הוא ואהבת לרעך כמוך אך מצוה לאהוב חבירו כבנו וז״ש זה ספר תולדות אדם לא בדרך חיוב. ובסברת בן עזאי אפשר לפרש פסוק כרחם אב על בנים ריחם ה׳ על יריאיו פירוש דמענותנותו יתברך מרחם על יריאיו כרחם אב על בנים שאוהבם יותר ממנו כב יכול ע״ד דמצינו דירבעם עע״ז וכשהושיט ידו לעדו ותיבש ידו וכמשז״ל. ואפשר לרמוז בקראין ואהבת לרעך כמוך ואין חיוב לאוהבו כבנו. אני ה׳ דאהבתי אתכם כרחם אב על בנים. ולדעת רבי עקיבא דאוהב את גופו יותר מבנו אפשר לרמוז בפסוק קח נא את בנך את יחידך וארז״ל בילקוט האזינו ששאלו לשחוט את עצמו וזהו יחידך כלומר נפשך. ולהכי קאמר קח נא את בנך. וגם את יחידך נפשך. ולדעת בן עזאי אפשר לומר קח נא עתה את בנך שאתה אוהב יותר מגופך. וגם את יחידך תכין עצמך לכך אבל בתחילה עתה תקח בנך. ואחר כך אמר לו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כלומר מאשר עשית בבנך ממילא נודע דגם יחידך נפשך היית נותן לי. וראיתי בתשובות הרב מהר״י מברונא ז״ל סימן קצ״ח שכתב המגיה נר״ו במדבר קדמות כתב אוהב אדם את בנו יותר ממנו או לא פלוגתא דתנאי ראב״ן ואנא נפשאי בקשתיהו ולא מצאתיהו ועכ״פ ק״ל מדוע הלך למרחקים להביא מן החדש הנגלות לנו מקומו שואף בתלמוד וכו׳ ע״ש. ודברי ראב״ן הנה הנם בסימן ל״ז. ומה שהקשה דהוא תלמוד ערוך בבתרא דף קל״ו ע״ב דבריה עדיפא ליה מדנפשיה. לא שמא מתיא דהתם לענין ממונא רוצה האב שיהיה עשיר בנו אבל לענין אהבה שאוהב בנו יותר מגופו לא שמענו תדע דלדעת ראב״ן ז״ל ר׳ עקיבא ס״ל דאדם אוהב את גופו יותר מבנו וא״כ לדידיה הסוגיא הנזכר הפך רבי עקיבא. ומכח סוגיא זו הי״ל לדחות פירושו אלא מוכרח לחלק בין אהבת הגוף לממון. ותו לדידיה פשיטא ליה והיינו רבותא דאשכחנא דהוא פלוגתא דתנאי ומאי קשיא ליה דהלכתי למרחקים לומר את הגלוי. ואגב ראיתי דהרעיש העולם והקשה מסוגיא זו לכמה רבנים כאשר האריך שם. ויכולני לפתו״ר מה שאמרו שם בגמרא לר״ל אע״ג דבעלמא ק״פ לאו כקה״ד הכא אצטריך סד״א כל לגבי נפשיה אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קמ״ל דהכונה דהגם דנפשיה עדיפא ליה מ״מ פסיקא מילתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף ולא מהני ה״ט דנפשיה עדיפא ליה להפך הלכה רווחת דק״פ לאו כקנין הגוף ובזה נפל היסוד. הן אמת דצריך לראות דברי התוספות שהזכיר שם ודברי הראשונים. לא ע״ט האסף: