חומת אנך על תורה, ויקרא יב:ב

כי תזריע וילדה זכר. ר״ת זכות. דצדקת הבנים על הרוב תלוי באשה הלא תראה דיעקב אע״ה היה חושב ברחל ויהי בבקר והנה לאה. וא״כ ראובן ח״ו נתהוה במחשבת רחל וכן ישי כסבור שבא על שפחתו והיתה אשתו ונולד דוד הע״ה. וחד מרבוואתא קמאי כתב שהכל תלוי בצדקת האשה ובטהרת רעיוניה. ולאה אמנו ואם דוד הע״ה זככו מחשבתם והגדילו טהרת רעיוניהן ולזה היו הבנים קדושים כמ״ש במ״א. וזהו מ״ש רז״ל כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו הבנים כי אשר זכה בבת זוג נאה דלפי זכותו הקנו לו מן השמים. משם נמשך הוא צוה ויעמוד אלו הבנים דאיש ואשה שזכו הוא כגפן פוריה והבנים בני עליה זרעא מעליא. וזה רמז ר״ת זכות דהתורה באשה זכות תולה צדקת הבן. ור״ת כי תזריע וילדה זכר בגימטריא תגל רמז תגל האשה בפרי בטנה שזכתה להוליד זכר שהקב״ה בוחר בזכרים כמ״ש במדבר רבה פ״ג כבודו של הקב״ה עולה מן הזכרים. וכתבנו בעניותנו במ״א דמלבד שהזכרים עוסקים בתורה ומקיימים כל המצות. עוד בה שעל ידם הוא תיקון השכינה ויחוד עליון והדברים עתיקים. ולכן תגל האשה שעל ידה בא זכר לעולם כי שיח ושיג לו לתקן השכינה וכל נשי ישראל אחידן בשכינתא כמ״ש ר״מ. גם תזריע גימטריא פורת ואין כאן מקום להאריך והמ״י. ולפי הפשט תגל האשה דבאמצעותה מקיים האיש מצוה כמ״ש הר״ן ז״ל ריש פ״ב דקידושין דהגם דאיתתא לא מפקדא בפ״ור מ״מ עושה מצוה ע״ש:

וילדה זכר. ז׳ כ״ר ז׳ דורונות שולח הקב״ה למי שנולד לו בן זכר. נולד מקיים מצות מילה. גדל מעט מקיים מצות פדיון הבן. התחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו. גדל מעט יותר מלמדו ספר. גדל מעט הגיע לחינוך מחנכו במצות. גדל יותר מלמדו אומנות. גדל יותר משיאו אשה. רבינו אפרים בפירושו כ״י: