חומת אנך על תורה, בראשית ו:ט

אלה תולדות נח. אתמר בי מדרשא במדבר רבה מזרק אחד כסף זה נח שנזרק מדור המבול כסף על שם המצוה נקרא כסף שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. וכבר בעניותי כתבתי במאמר זה. ועתה אומר בסגנון אחר בס״ד. במ״ש בתנחומא פרשת ראה הרבה כשרים היו בדור המבול כגון נח ונמחו עם הדור וכתבנו בעניותנו במ״א שהטעם שנמחו אותם הכשרים היינו משום שלא מיחו כמו שנגזר על הצדיקים בימי יחזקאל דכתיב וממקדשי תחלו. משא״כ נח שמיחה בהם כמ״ש רז״ל בב״ר על פסוק שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו. כי הוא היה מוכיחם ובני דורו היו מתעבים אותו ולזה ניצול. וז״ש מזרק אחד זה נח שנזרק מדור המבול כלומר שדור המבול שנאוהו ותעבוהו על תוכחתו כדבר הנזרק ונמאס ועל כן הוא לבדו ניצול וזה רמז אחד כלומר משום שהיה נמאס ככלי אין חפץ בו. לזה אחד הוא לבדו ניצול משא״כ הכשרים אחרים שלא מיחו. כסף על שם המצוה וכו׳ אפשר כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל כי כשנברא אדה״ר תכף הבהמות היו מתוקנות במה שקרא להן שמות ולכן נאסר בשר לאדה״ר וכשחטא לא היה בו ולעשרה דורות כח לברר מרוב הפגם עד שבא נח ובצדקתו היה לו כח לברר והותר לו הבשר. וז״ש כסף על שם המצוה אך בשר דהיה בו כח לברר והותר לו הבשר ונצטוה אך בשר וכו׳ וענתה בו צדקתו:

נח איש צדיק. ס״ת חשק כ״כ רבינו אפרים ז״ל בפירוש כ״י. ואפשר לומר בסגנון זה דהס״ת הוא שחק וידוע דהצדיק חושק נכסוף נכסף לעשות החומר צורה זה חומ״ר בקדש וכל ישעו לצחצח הנשמה המשולה לשמים כמשז״ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה והשביע בצחצחות וזה רמז הס״ת שחק כי כל מעייניו בשמים שהיא הנשמה נבעו מצפוניו ועזו בשחקים:

את האלהים התהלך נח. לפי פשוטו אפשר דהיה מקיים שויתי ה׳ לנגדי תמיד כמ״ש הרמב״ם ז״ל במורה והביאו מור״ם ז״ל בהגהה דהוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כמו כשהוא לפני מלך גדול וכו׳ ע״ש וז״ש את האלהים התהלך נח כי תמיד היה מצייר בדעתו שהוא עומד לפני ה׳. ועוד שהיה לפניו מדת הדין וחרד על הכל וזהו את האלהים מדת הדין התהלך נח. ובספר נצח ישראל כ״י כתב את האלהים התהלך נח ס״ת חכם למפרע כדכתיב והחכמה תחיה בעליה וכתיב והחכמה תעוז לחכם ונדרש על נח עכ״ל. ואפשר דרמז בזה שהוא למפרע תיבת חכם דארז״ל שלמד נח תורה ודרשו רז״ל ויבן נח שנתבונן. ורמז שהיה מקיים הפוך בה והפוך בה דכלא בה. וזה טעם דהעניו מכוין להלכה וכמו שאמרו דהלכה כבית הלל שהיו ענותנין דהעניו אינו מאמין בסברתו וחוזר חוזר אור חוזר ואור מקיף עד שיקיף לדון את שתקיף ועי״ז מכוין אל האמת. ועוד טעם אחר דהעניו נעשה מרכבה לשכינה והלכה רומז לשכינה ולכך מכוין ההלכה. ושתים זו איתנהו בנח תמים שהיה עניו כמ״ש רש״י פ״ק דע״ז דף ה׳ ועי״ז את האלהים התהלך נח דהיה בו השראת שכינה כמ״ש אני את דכא. וזה גרם שהיה חכם בס״ת האלהים התהלך נח והוא למפרע לרמוז שע״י ענותנותו לא היה מאמין בעצמו שכיוין אל האמת ועי״ז היה חכם באמת דמכוין לאמיתה של תורה וכן רמוז בפסוק ויבן נח שהיה מתבונן ומצדד כמה צדדין ומתון בדין: