חומת אנך על תורה, בראשית לז:י

הבא נבא אני ואמך ואחיך וכו׳. פירש״י ז״ל הבא נבא והלא אמך כבר מתה והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו. ורבותנו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבא נבא וכו׳ כשם שא״א באמך כך השאר בטל עכ״ל ולכאורה צ״ע כי בתחילה כתב והוא לא היה יודע וכו׳ ותוך כדי דיבור אמר שאין חלום בלא דברים בטלים. אלמא יש דברים בטלים. וזה סותר מ״ש דקאי על בלהה א״כ ליכא דברים בטלים. ואח״כ כתב ולא נתכוון אלא להוציא מלב בניו וכו׳ א״כ נימא דידע דקאי לבלהה ואמר כן להוציא מלב בניו. ועוד כי לפי האמת אין חלום בלא דברים בטלים ומאי קאמר להוציא מלב בניו. ואפשר לומר דיעקב אע״ה ודאי דבריו אמת וצדק ולא שהטעה לבניו רק אמר דברים שיש במשמעותן שהכל בטל אבל לא כיוין לזה אלא כי בדבריו אינהו קמטעו נפשיהו אבל הדברים שהוציא מפיו אמת דכתיב תתן אמת ליעקב. והוא סבר דבחלום יש דברים בטלים. אבל אמת ודאי יש גם כן. אך אמר הבא נבא דודאי אמך בטל ואחיו יסברו שהכל בטל. אבל לגבי דידיה צריך שיהיה אמת גם כן ומשו״ה ואביו שמר את הדבר דקושטא איכא זה היה דעת יעקב אע״ה. ומ״ש הבא נבא קושטא קאמר ואם השבטים יסברו דהכל בטל אינהו קמטעו אנפשיהו כמ״ש פרק גיד הנשה. אמנם יש שיטה אחרת דכל עניני החלום אמת רק דהדיבור הוא בשינוי כגון הכא דאמר מתה ור״ל על בלהה שגדלתו כאמו ונמצא דכל הענינים אמת אלא דבחלום ראה ירח שהיא אמו ואינה אמו אלא בלהה שגדלתו כאמו. וזהו שאמרו אין חלום בלא דברים בטלים ר״ל הדיבורים לא הענינים. ואם יעקב אע״ה היה יודע זה לא היה אומר הבא נבא אני ואמך ואחיך דמוכח דסבר דאמו בטל לגמרי ונמצא דח״ו היה מטעה לשבטים ומדתו אמת. אלא דהוא סבר דחלוקת אמו בטלה לגמרי ובזהו יובנו כל דברי רש״י ז״ל ואיזה רמז מזה שמעתי כד הוינא טליא: