חומת אנך על תורה, בראשית לב:יא

קטנתי מכל החסדים. תנא דבי אליהו אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה וכו׳ ע״ש ופירש הרב עיר וקדיש כמהר״ר יהודה חאבילייו ז״ל במ״ש רבינו האר״י ז״ל דבעת צרה יזכיר זכיותיו ולכן יעקב אע״ה הזכיר שעשה צדקה ונתמעט ממונו ע״י הצדקה וז״ש קטנתי שנתמעט ממוני מכל החסדים שעשיתי עכ״ד ואני הדל למדתי מזה דכשמזכיר זכיותיו בעת צרה יהיה בדרך נעלם שאם יזכור זכיותיו בפירוש יקטרגו עליו דהמצות לא היו כתקנן ונמצא מעורר הדין חסרותי״ו בתהלה ולכן יאמר בלשון נסתר וקמי שמיא גליא וכמה וכמה ק״ו מיעקב אע״ה שהלביש דברים דפשטן מורה ענין אחר. ומעין דוגמא למאי דאתמר בתנא דבי אליהו אפשר לומר עוד דרצה יעקב אע״ה לרמוז שהיה לו מדת הענוה שמי שהוא עניו יעשה לו סגולה לבטל גזרות רעות ואין שטן שולט בו והוא צריך לאותו דבר כי עשו נח״ש ינח״ש והוא שטן עצמו כמ״ש בסמוך. ועוד כתב רבינו האר״י ז״ל דמי שהוא עניו שם י״ה עזרו ומגינו ושומרו מכל רע על כן בא דברו של יעקב אע״ה קטנתי רמז בהעלם שהיה מקטין עצמו והיה עניו וסיים מכל החסדים שלא יובנו דבריו אך בוחן לבות וכליות אלהים ידע כונתו דאגב צעריה ויירא ויצר לו מאד הוכרח להזכיר בהעלם שהוא עניו. וכן רמז באומרו הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי וכו׳ ור״ת אחי מיד עשו כי גימטריא ענוה. וס״ת נא מיד אחי גימטריא י״ה דשם י״ה שומר הענוים. ועוד אפשר לרמוז כיוצא בזה מ״ש במדרש קהלת דג׳ דברים מבטלים גזרות רעות תשובה צדקה תורה והראשונים רמזו כי צום קול ממון מספרם שוה ושלשתם גימטריא זאת וז״ש בזאת אני בוטח וכיוצא. ואני בעניי אסמכתיה אקרא עצת ה׳ היא תקום עצ״ת ר״ת עינוי צדקה תורה. ואפשר להסמיך דיעקב אע״ה רמז בהעלם ג׳ אלה קטנתי שעינה נפשו. מכל החסדים שעשה צדקה ומכל האמת היא התורה דאגוני מגנא ואצולי מצלא וקמי שמיא גליא עוצם כונתו אך הדברים כפשוטן רוח אחרת אתם. גם כיון ליחד הדודים ובא הרמז בר״ת נא מיד אחי גימטריא הוי״ה אדנ״י וס״ת גימטריא י״ה להמשיך מוחין וא״ש ההי״ב: