חומת אנך על תורה, בראשית יז:כג

ויקח אברהם את ישמעאל בנו וכו׳ וימל את בשר ערלתם וכו׳ ואברהם בן צ״ט שנה בהמולו בשר ערלתו וכו׳ בעצם היום הזה נמול אברהם וכו׳. כל אדם חזו שלא נכתב דמל אברהם את עצמו רק תחילת דיבר כתיב ויקח אברהם את ישמעאל וכו׳. ואח״כ כתב זמן מילתו ואברהם בן צ״ט שנה וכו׳ ואח״כ בעצם היום הזה נימול אברהם. והו״ל לומר בראש אמי״ר שאברהם מל עצמו ואחר כך ויקח אברהם את ישמעאל בנו וכו׳ והוה ניחא דאחר שהוא נמול מל אותם וכדכתיב המל ימול וארז״ל המל שנימול הוא ימול לאחרים. אמנם אמרו רז״ל שהיה מתירא אברהם וכ״י אחז הסכין הקב״ה עמו הוי וכרות עמו הברית. ויש מדרש שהיה מצטער אברהם אע״ה ובא עקרב ועקצו ונימול ורמז הרב מהר״ר אברהם היכיני ז״ל בעצם היום הזה נימול אברהם בעצ״ם ר״ת בעקיצת עקרב צדיק מל. ובזה א״ש דלא כתיב בהדיא בתחילה ואברהם מל עצמו כיון שכ״י היה ע״י יתברך או להבדיל היה ע״י עקיצת עקרב. ולכל הדברות ניחא דסתם הכתוב מעשה מילת אברהם אע״ה והתחיל לומר ויקח אברהם את ישמעאל ומסתמא כבר היה נימול דבעינן המל ימול. ואחרי כן כתיב בהמולו בן צ״ט שנה. וכתיב בעצם היום הזה נימול לרמוז שלא היה מילה כפשטה אלא באיזה אופן. ויומתק מאד רמז הנזכר כי בתיבת בעצם שם רמז בעקיצת עקרב צדיק מל. אחר זמן ראתה עיני דמפורש להדיא דמשום הכי אמר הכתוב נמול אברהם ולא כתיב מל אברהם שעקצו עקרב ומצא עצמו מהול ע״ש: