חומת אנך על תורה, שמות ו:כ

ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד. ראשי תיבות חוץ מתיבת לו הוא אוליד והוה ליה כאלו אמר אוליד לו. והענין שאמרו בגמרא שהעובר עבירה מוליד ממזר בעולם דעולם כמנהגו נוהג והטבע מחייב זיווגם להוליד. ולפ״ז כשהלידה דרך נס ופלא מורה שהזווג קדוש ואין בו עבירה דלא עביד קב״ה ניסא לשקרי. והכא בזווג עמרם עם יוכבד היה ח״ו מקום לפקפק כי יוכבד דודתו ועתידה תורה לאסור. גם לפי התרגום המיוחס ליונתן גרשה עמרם ונשאת לאלצפן והחזירה והו״ל מחזיר גרושתו מנשואין דעתידה תורה לאסור. אמנם יוכבד כשילדה למשה רבינו בת ק״ל שנה היתה וזה נס ופלא דמימי אברהם ושרה נחשב לנס גדול מה שילדה שרה בת תשעים וק״ו בימי עמרם לילד בת ק״ל שנה כמשז״ל. ואם לא היה זיווגם כהוגן לא עביד קב״ה ניסא לשקרי וזה רמז אוליד לו בר״ת רמז דכביכול אומר אוליד לו אני המוליד דזיווג קדוש הוא. ועמרם הצדיק שהיה מד׳ שמתו בעטיו של נחש כתיב לו לאשה אשה הראויה לו. ור״ת ויקח עמרם את יוכבד דודתו גימטריא צ״א כמנין הוי״ה אדנ״י רמז שזיווגם היה ליחד הדודים למעלה בצדקת חיבורם וס״ת גימטריא נחת בסוד דבר״י חכמים בנח״ת נשמעים נח״ת גימטריא ג׳ אהיה במילויים כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל. והיתה יוכבד בת ק״ל שנה לרמוז שהגלות היה על ניצוצי אדה״ר בק״ל שנה וע״י השעבוד המה יעלו וכן יוכבד גימטריא מ״ב כי כל שם מ״ב הוא להעלות. וראיתי בתנחומא פרשת במדבר דדריש פסוק מושיב יחידים ביתה עמרם ויוכבד שבזכותם הוציא הקב״ה את האסורים ממצרים שהיו משועבדים בטיט ובלבנים מה עשה הקב״ה זיווג יוכבד לעמרם כדי שיעמידו מביניהם גואל לישראל וכו׳ ע״ש ולפ״ז יומתקו יותר הרמזים האמורים. ואפשר לרמוז כי יוכבד גימטריא בא גואל עם הכולל. ואמרו פ״ק דסוטה שהחזיר עמרם ליוכבד ועשה לקוחים באפיריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה. וכפ״ז אפשר לפרש פסוק מושיבי עקרת הבית יוכבד כמו שדרשו רז״ל מושיב יחידים ביתה. אם הבנים שמחה שהיו מרקדין אהרן ומרים בפניה כמ״ש פסוק זה מלאכי השרת כמו שאמרו שם פ״ק דסוטה הללויה שזיווגם להוציא גואל ישראל וז״ש בצאת ישראל ממצרים דע״י שהחזיר עמרם ליוכבד יצאו ישראל ממצרים. א״נ בסגנון אחר מושיבי עקרת הבית יוכבד. ולא תימא דיש פקפוק דעתידה תורה לאסור. לא בדא. דהרי בצאת ישראל ממצרים בי״ת יעקב בשכר נשי ישראל שגדרו עצמם מהערוה. ואיך מרע״ה גואלם. אלא מוכרח דהזווג קדוש והוא כ״י מושיבי עקרת הבית. ובזה יש לפרש פסוק מושיב יחידים שדרשוהו בתנחומא על עמרם ויוכבד כאמור. הכוונה אלהים מושיב יחידים כ״י אלהים שציוה על העריות הוא כ״י מושיב יחידים עמרם ויוכבד שיזדווגו להוציא מרע״ה שהוא הגואל. מוציא אסירים ישראל בכשרות נשים צדקניות שגדרו עצמן מן הערוה ומזה תבין כי אלהים מושיב יחידים עמרם ויוכבד כי ישראל לא יצאו אלא שהיו גדורים בעריות ואם ח״ו עמרם לא עשה כהוגן איך משה גואלם אלא מוכרח כי מאת ה׳ היתה זאת. ורמז גם כן מוציא אסירים ניצוצי הקדושה שהיו במצרים דאפיק משמע נתבררו ובאו בכשרות וילדו ששה תחת הכר״ס האחת ונטלו חיותם של המצריים וז״ש אך סוררים שכנו צחיחה לשון צחה צמא שחיותם שהיו ניצוצות הקדושה יצאו מהם ועתה נפשם יבשה אין כל ושכנו צחיחה רעבים גם צמאים כי לא נשאר בהם חיות ככל אשר דברנו: