חומת אנך על תורה, שמות כח:ב

ועשית בגדי קדש. אלו דברי תורה שמלבישים את האדם ע״ד שאמרו ומלבשתו ענוה ויראה. חכמי לב אשר מלאתיו לשון יחיד קאי ללב. חשן אפוד מעיל מצנפת אבנט כתנת ששה נגד ששה סדרי משנה. ועשו את האפוד. אפד גימטריא פה מה אפוד מגיד עתידות כך ונביא לבב חכמה חכם עדיף מנביא. שני ושש משזר מעשה ס״ת ישרה זוכה ליכנס כמה״ש שרגליהם רגל ישרה שתי כתפות חוברות על שם וקנה לך חבר קרי ביה וחבר בפתח. וחשב אפודתו מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה וזהו כמעשהו ממנו יהיה כלומר נותנין לו שכר כאלו עשה מעשה. ולקחת שני אבני שוהם על שם תורה שבכתב ותורה שבעל פה ופתחת עליהם שמות בני ישראל שתלמד להם התורה עד שתהא חקוקה בלבם ו׳ משמותם כלומר הללו עוסקים בתורה שבכתב והללו עוסקים בתורה שבע״פ כלם נתנו מרועה אחד ושמת את שתי האבנים ר״ת ואשה ר״ל ישא אשה ויעסוק בתורה ושתי שרשרות זהב טהור כל מה שאסר הקב״ה התיר לנו כנגדו. רבינו אפרים ז״ל בפירושו כ״י. ולפי דרכו ז״ל אפשר לרמוז קצת ועשית בגדי קדש ד״ת שמלבישים האדם ובזה יכניע היצה״ר שהם מצד עשו ות׳ סט״א בכח יו״ד הרומזת לחכמה וזה רמוז בתיבת ועשית שם אתה מוצא עשו ת׳ שהם סט״א ויו״ד חכמה להפרידם ולסלק כחם מעליך והלבש אותך בגדי קדש ענוה ויראה וחכמת לב טהור. ועשית את האפד האפוד גימטריא הפה כי בתורה תקון הפה כמ״ש בערכין והטעם כי קנה אדה״ר לא נפגם וקול התורה מקנה שלא נפגם תקון לדיבור אסור כמ״ש בעניותנו בדרושים בס״ד וחשב אפודתו הרב ז״ל פירש דמחשבה טובה וכו׳ ואפשר לומר גרגיר קטן כמ״ש המפרשים טעם דמחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה ולא מחשבה רעה דמדתו יתברך לשלם הוא לבדו הטובה אבל מענותנותו יתברך רצה שהרעה לא תתפרע אלא ע״פ בית דין כמש״ה ה׳ נתן לענין הטובה במדת רחמים. וה׳ הוא ובית דינו לקח לענין שאינו טוב. הנה כי כן לענין הטובה שהוא לבדו יעשה מחשבה טובה הקדוש ב״ה מצרפה למעשה כי הוא לבדו יודע המחשבות והוא משלם גם על המחשבה. אך מחשבה רעה להעניש צריך ב״ד והב״ד אינם יודעים מחשבות וצריך שהוא כ״י יעיד ואין אב מעיד על בנו ולכן מחשבה רעה אינו נענש עליה. אך בע״ז שיצא מכלל בן כי הואיל הלך אחר ע״ז אז מעניש על המחשבה דהוא כ״י מעיד שחשב מחשבת ע״ז ומענישין על המחשבה. זה תורף דברי המפרשים אשר שמענו ונדעם. ומזה נמשך דהקב״ה רואה הטובה שעתיד לעשות האדם ומרחם עליו. אבל אם עתיד לעשות רע דן באשר הוא שם כי הב״ד לא בכל ענין ידעו העתידות ולכן הוא דבר שוה לכל לדון באשר הוא שם. וזה רמז קראין וחשב אפודתו פירוש תקונו כמעשהו דמחשבה טובה מצרפה למעשה וז״ש ממנו יהיה כ״י משלם הטוב הוא עצמו והוא יודע המחשבות ולכך מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה. ולקחת שתי אבני שהם חידושי תורה שבכתב ותורה שבע״פ שחידשו גדולי החכמים וצריך לאומרם בשמם כמ״ש בנזיר קמאי ובתראי אמרינן ומציעאי לא אמרינן וזהו ופתחת עליהם על אותם החידושים שמות בני ישראל מיעוט רבים שנים קמאי ובתראי אשר חידשום וזו חובה ואם רצה להזכיר מזכיר כמ״ש בירושלמי אם אתה יכול לשלשל השמועה עד משה רבינו וכו׳ וז״ש ששה משמותם יכול להזכיר הרבה על האבן האחת על חידוש בתורה שבכתב או בע״פ כתולדותם פלוני מפלוני וכו׳. ושמת את שתי האבנים ר״ת ואשה דצריך לישא אשה ליחד קבה״ו שהם רמז לתורה שבכתב ולתורה שבע״פ ולכן נרמז בתיבות ושמת את ב׳ האבנים דצריך ללמוד בטהרה כמ״ש סוף מנחות ואמרו פ״ו דיבמות שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה: