חומת אנך על תורה, שמות יב:נא

ויהי בעצם היום הזה הוציא ה׳ את בני ישראל מאצ״מ על צבאותם. לכאורה ח״ו נראה דכל פסוק זה יתר. ואפשר דבא לרמוז כמה טעמים ליצ״מ. א׳ ויהי בעצם היום הזה דכבר נשלמו כל הברורים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים וא״כ הוא זמן יצ״מ דכל השעבוד לברר ניצוצי הקדושה אשר שם וכבר החלו עולין ונשארה מצרימה שממה שהוא בגימטריא מצרימה שלא נשאר בה ניצוצי הקדושה כמ״ש רבינו האר״י ז״ל בטעם לא תוסיפו לראותם וכו׳ וכל הברורים ע״י השכינה ורמז שכינה גימטריא מצרימה והוא שאמר ה׳ אנכי ארד עמך מצרימ״ה ואנכי אעלך גם עלה. בשר ליעקב אע״ה אנכי ארד זו גילוי שכינה ויושלמו הבירורים כמש״ל פרשת שמות וז״ש ואנכי אעלך דיעלו ניצוצי אדה״ר שהוא גלגולו וזהו אעלך. גם עלה שביררו ר״ב ניצוצין מרפ״ח כמשז״ל. וזה רמז קראין ויהי בעצ״ם גימטריא ר״ב שביררו ר״ב מן רפ״ח. הוציא ה׳ את בני ישראל שנשמרו מזנות והיו בני ישראל ממש בלי תערובת כלל. מארץ מצרים שהיו בני חם עבדים לשם ועבדים ליוסף הצדיק. ועוד שהיו רבוי עם ושעבדו ה׳ פעמים ששים רבוא והוה ליה כאלו שעבדו ת״ל שנה כמ״ש במ״א באורך מיסוד רז״ל והמפרשים וז״ש על צבאותם כלומר רבויים ולכן דין הוא לצאת בעצם היום הזה ושלימת עבידת״א יעברו גאולים גאולה אריכתא: