חומת אנך על רות א:ד

וישאו להם נשים מואביות . במדרש תני בשם רבי מאיר לא גיירום ולא הטבילו אותם ולא היתה הלכה להתחדש ולא היו נענשין עליהם עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית עכ"ל ויש להעיר מהיכא נפקא ליה דלא גיירום ולא הטבילום. ותו מ"ש ולא היתה הלכה להתחדש וכו' ולא היו נענשין וכו' אינו מובן. והרב מתנות כהונה ז"ל פירש וז"ל לא באת לכלל זה שיתחדש ההלכה שיהיו מותרין וכו' כדי שלא יהיו נענשים עליהם עכ"ל ובאמת שהוא דוחק ואפשר לומר במה שכתבנו כבר בקונטריסנו דנסתפק הרב הגדול מהר"ר יעקב אלפנדארי ז"ל במוצל מאש סימן מ"ו בראובן שבא על אשת איש והוא והיא הוה פשיטא להו שהבעל חי ושניהם כיוונו לאיסור. ואחר כך נתברר דבשעת ביאה כבר היה מת הבעל והיתה פנויה אי מצי ראובן לקחתה לאשה או אמרינן דהוא בכלל מ"ש אסורה לבועל ואסירא ליה. ואני בעניי בקונטריסי כתבתי דשריא ליה איכו השתא מעין דוגמא יש לחקור בערפה ורות דהגם דבאותה שעה עדיין לא נתחדשה הלכה דמואבית שריא והם כיונו לאיסור דסברי דאסורות הן. ובודאי כפרה בעו ולא גרע מאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה שצריכה כפרה. מ"מ לפי האמת לא עשו איסור לישא אסורה לבא בקהל דמותרת היא ואין נענשין כבא על אשה אסורה. ודמיא היא בצד מה למ"ש דכיונו לאיסור והיתה פנויה מותרת לבועל. הנה כי כן ממאי דכתיב וישאו להם נשים מואביות מוכח דהכתוב בא להגדיל עוצם עונם. ומה גם דתיבת להם מיותר. ואם הוא בשביל שהיו מואביות אין העונש כל כך דלפי האמת מותרות ולכן סבר ר"מ דלא גיירום ולא הטבילום וזה עון רב וז"ש וישאו להם נשים מואביות דלא גיירום. ולא היתה הלכה להתחדש ובודאי דצריכי כפרה. אך לא היו נענשים עליהם כבא על אסורה בקהל דמואבי ולא מואבית הגם דכפרה בעו. ולכן אמרינן דלא גיירום ולא הטבילום (וספר יפה ענף אין עמדי) ודוק כי קצרתי:

שם האחת ערפה . ערפה אותיות העפר שהיא מצד הנחש עפר לחמו ושם השנית רות אותיות תור שהיא תורה שבע"פ כמשז"ל. ותורה שבע"פ הוא בחינת מלכות. ומלוי שם אדני גימטריא תו"ר והדברים עתיקים: