חומת אנך על תהלים לח:יח

כי אני לצלע נכון וכו' . אפשר לרמוז במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דבעת צרה יזכיר זכיותיו וכתבנו בעניותנו בכמה דוכתי דיזכירם ברמז כי ה' בוחן לבות והוא יודע מחשבות שרוצה להזכיר זכיותיו ומרחם עליו שאם יאמר בפירוש יהיו כמה מקטרגים. ואפשר דרצה להזכיר דוד הע"ה שהוא ענו וכן נכון גימטריא ענ"ו. והענוה מכפרת עונות ומבטלת גזרות וכיוצא. א"נ אפשר לרמוז במ"ש בלקוטי הרמ"ע ז"ל אח"ת מצלעותי"ו גימטריא ראויה לו בת שבע לדוד עכ"ד ואפשר זה רמז באומרו כי אני לצלע נכון כלומר הבט ימין וראה אני לצלע נכון דפירוש אחת מצלעותיו הוא בגימטריא ראויה לו בת שבע לדוד וא"כ נכון מאז ומקדם וכמ"ש ראויה ב"ש לדוד מששת ימי בראשית והקשה הרב באר שבע דמאי קאמר מששת ימי בראשית והא אמרינן מ' יום קודם יצירת הולד אומרת בת פלוני לפלוני ע"ש ולק"מ דכתב בשכחת לקט משם ספר הפליאה דדוד אדה"ר וב"ש חוה וא"ש מ"ש הרמ"ע ז"ל דאחת מצלעותיו גימטריא ראויה לו בת שבע לדוד והיינו דבדקדוק גמור אמרו ראויה ב"ש לדוד מששת ימי בראשית דהיא חוה והוא אדם ושם בששת ימי בראשית כתיב אחת מצלעותיו לרמוז זה כאמור. וז"ש כי אני אדה"ר לצלע חוה נכון. ומכאובי נגדי תמיד שבא בעקיפין והיה ח"ה כי עוני אגיד קשה כגידין על ח"ה אבל בעצם הדבר אדאג מחטאתי דב"ש שלי א"נ לפי פשוטו במ"ש אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא. וז"ש כי אני שהיא השכינה כידוע דכה רומז אני והכונה כי אני מסיבת אני שהיא עמי מוכרח שלא חטאתי ולצלע נכון. אדאג מחטאתי שאמרתי לאוריה שהיה נושא כליו של גלית שאתן לו בת ישראל לאשה ומשו"ה גזרו מן השמים לתת לו בת שבע אשתי וע"ז אדאג שאני גרמתי לעצמי: