חומת אנך על תהלים לו:ז

צדקתך כהררי אל וכו' . אפשר לרמוז במ"ש הרמב"ם סוף פ"ט דכלאים וז"ל בהמת פסולי המוקדשין אעפ"י שהוא גוף אחד עשאה הכתוב כשני גופין מפני שהיתה קדש ונעשית כחול וקדש מעורבין זו בזו ונמצאת בהמה זו כבהמה טמאה עם טהורה המעורבין כאחד וכו' לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע הרי זה לוקה משום כלאים עכ"ל ומדין זה יש ללמוד מוסר גדול לאדם שהרי שור פסולי המוקדשין אף שהוא גוף אחך נעשה כקדש וחול מעורבין וכאלו הם שני גופי בהמה טמאה עם טהורה ומזה ידון החוטא דהגם דיש בידו תורה ומצות עשה קדש חול בחטאתו וחול וקדש מעורבין הטמא והטהור יחדיו והוא כשור פסולי המוקדשין כי הוא לבדו הוא כלאים. ואפשר זה רמז הכתוב צדקתך גדולה כהררי אל שהוא מדת חסד והיינו כהררי חסדים. הלא עין רואה משפטיך תהום רבה דיניך עמוקים מאד כמו שור פסולי המוקדשין גוף א' ויחשב שני גופות בהמה טמאה עם טהורה והוא לבדו אסור משום כלאים וזהו עומק הדין. וכפ"ז הרשע חלק החול שחילל אבריו ונפסל בקדש נעשה כבהמה טמאה והטוב שבו כאדם ונעשה גוף הרשע כאלו הוא אדם ובהמה טמאה והיה ראוי שלא תקבלנו בתשובה כי השחית צלם אלהים ונעשה בהמה טמאה ועם כל זה אדם ובהמה תושיע ה' ותקבלנו בתשובה: