חומת אנך על תהלים קטז:ו

דלותי ולי יהושיע . פירש בספר ארץ החיים כי במדת הענוה הקב"ה מוחל עונות וז"ש דלותי שאני חשוב כעני וממעט עצמי בענוה ובזה שובי נפשי למנוחיכי כי חלצת נפשי ממות דאם נגזר מיתה על החוטא בענוה נתבטל וגם אם נגזר על מיתת בנים וז"ש את עיני מדמעה על מיתת בנים וגם אם נגזר גלות נתבטל וזהו את רגלי מדחי עכ"ד ספר ארץ החיים ולפי דרכו אפשר לרמוז דלותי ולי יהושיע כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל דמי שהוא עניו שם י"ה שומרו וז"ש דלותי שאני מחשיב עצמי דל בכל מחמת שהענוה קבועה בלבי באמת. ולכן הוא יתברך בוחן לב חוקר כליות ויודע כי היא ענוה באמת מלב ונפש לכן הוא ברחמיו ירחם עלי ולי יהושיע שם י"ה הרמוז בתחילת התיבה: