חומת אנך על משלי ט:ח

אל תוכח לץ פן ישנאך וכו' . אפשר לומר במ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה סימן תל"א וז"ל מה ששאלת מאי איכא בין לשון הוכחה ולשון תוכחה. הוכחה הוא כשיש מחלוקת בדבר בין שנים ובא הג' והכריע ביניהם וכו' ותוכחה הוא מי שמוכיח לחבירו על מעשיו וכו' ע"ש וז"ש אל תוכח לץ בדרך תוכחה לומר שעשה מעשים רעים ואתה מוכיחו שאם אתה עושה כן ישנאך רק יהיו דבריך בדרך הוכחה כלומר מעשה זה שעשית יש צדדין לכאן ולכאן כי יש כף זכות לטעון כך אבל חדל לך מזה כי אין הכל יודעים זכותך ואני מכריע להתרחק מזה ובדרך זה לא ישנאך ודי בזה אף שלא יאהבך. אמנם הוכח לחכם אם לחכם תאמר בדרך הוכחה אז ויאהבך שהוא מחשיב הכבוד שעשית לו לומר בדרך הוכחה ולא בדרך תוכחה. והראשונים פירשו בפשיטות דאם בא להוכיח לאדם א' לא יאמר לו אתה לץ וכיוצא כי בודאי ישנאך אבל תאמר לו אתה חכם וידעתיך בשם ירא שמים וכיוצא ואינו כבודך לעשות זה וז"ש אל תוכח לץ כלומר אל תוכיחנו באמור אליו לץ וכיוצא פן ישנאך הוכח לחכם לומר שהוא חכם ולא נאה לאיש חשוב כמוהו לעשות זה ויאהבך בראותו שאתה מחזיקו לאדם חשוב וחכם: