חומת אנך על משלי ה:כ

ולמה תשגה בני בזרה וכו' . אפשר לומר בהקדים דיש סברא במפרשים דבתחילה אדם חוטא במזיד ומזה בא לחטוא בשוגג ויש סברא דבתחילה אדם חוטא בשוגג ואח"כ בא למזיד ויש סברא דפעמים קדם מזיד ולפעמים קדם שוגג. והנה אם חטא במזיד ומזה בא לשוגג חייב אף על השוגג דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. אך אם חטא בשוגג ואח"כ בא למזיד דעבירה גוררת עבירה יש להקל קצת דלא היה פשיעה בתחילה. והנה אמר דדיה ירווך בכל עת ובאהבתה תשגה תמיד ופירש"י ז"ל בעבור אהבתה תהי שוגג בשאר עסקיך. ויש לפרש קצת באופן אחר כי הכל בתורה עצמה שמעסק התורה ברצון ממילא ימשך לשגות בה בבלי דעת נושא משך חכמה ומזה יש להוליד כי מדבר הנעשה ברצון ימשך לעשות שוגג כמעשהו ממנו. וכן לדבר עבירה אפשר מזיד ואח"כ שוגג. ולזה אמר ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נכריה ר"ל שתסבור שצריך שיהא שוגג בתחילה ואח"כ מזיד ובזה תטעה שלא יהיה עונש כי היה שוגג בתחילה. אין זה אמת ד(ה)משכחת לה גם כן מזיד ואח"כ שוגג והקב"ה יודע הכל ונכח ה' דרכי איש וכו'. והרשע עונותיו ילכדונו דלפעמים מזיד ואח"כ שוגג או אינו תלוי זה בזה ופעמים מזיד לבדו והוא חייב הן על המזיד והן אם נמשך שוגג אחר המזיד דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. והרשע בחבלי חטאתו יתמך שסובר דאין מזיד אם לא קדם שוגג וא"כ הוא פטור. ועל כן הוא ימות באין מוסר דאינו חוזר בתשובה: