חומת אנך על משלי ג:יג

אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה וכו' . אפשר במה שסופר שמר"ן הקדוש ז"ל הוקשה לו בבית מדרשו לשון הרמב"ם קשה מאד והיו כמה ימים ולא מצאו ישוב. ולילה א' באשמורת מר"ן הקדוש היה מעיין הרבה ובא לדעתו ישוב נכון ושמח הרבה ולמחר בישיבה אמר אמש זיכני ה' ואמרתי ישוב לדברי הרמב"ם. נענה ת"ח רך בשנים ואמר אם יתן לי רשות אומר אני מה שעיינתי ואמר הרשות נתונה ואמר לו הת"ח הדרך כמות שהוא אמר לו מר"ן ברוך אתה לשמים שזה הדרך שאמרתי והוא האמת ושמחו כל השומעים אך מר"ן ז"ל נצטער שכל מה שטרח הוא ז"ל. אותו הת"ח אמרו בנקל. ואמר לו המגיד אל תצטער שאתה זכית לטרוח מאד ועי"ז כיונת אל האמת ועד אותו היום לא היה שום חכם שעמד בסוד דברי הרמב"ם ז"ל אך אחר שטרחת והוצאת לאור הענין עתה כל חכם יכול להבינו וכיון שהיית נושא ונותן וחוזר על הדרך שאמרת. הת"ח ההוא הוא חריף וקלטו מן האויר. ואפשר שזה רמז אשרי אדם מצא חכמה שהוא לא טרח רק מצא חכמה שטרח אחר ומצא בדרך מציאה וקלטו מן האויר ונאמר בו אשרי שזהו זכות גם כן. אבל העיקר הוא ואדם יפיק תבונה שהוא הראשון להוציא הענין לאור וזהו יפיק תבונה יפיק דייקא כי הוא המוציא ובא לו על ידי טורח. א"נ דאחר שכבר הראשון מצא חכמה בא רעהו ויפיק תבונה חידוש נוסף על החכמה של הראשון כמו שהאחרונים מוסיפין תמיד ציצים ופרחים על דברי הראשונים כי טוב סחרה מסחר כסף כי בסחורה אפשר שיטרח ולא ימצא ריוח אבל בתורה מי שקורא לשמה תמיד ימצא כפתור ופרח. א"נ מיירי בחכם ומחזיק בידו שילמוד וז"ש אשרי אדם מצא חכמה הת"ח ואדם העשיר שנותן לו מעות ללמוד וזהו ואדם העשיר יפיק תבונה שע"י מעותיו החכם יפיק תבונה וזה דוקא מועיל לתת מעות כדי שילמוד אבל מה שכבר למד אם יתן איש את כל הון ביתו כמ"ש בש"ס על הלל ושבנא וזהו דוקא יפיק תבונה כי טוב סחרה וכו' ואדרבא הכא צריך דבר שלא בא לעולם הפך הסחורה ובכמה פנים היא העולה על הסחורה: