חומת אנך על משלי כד:ז

ראמות לאויל חכמות וכו' . אפשר דהכונה כלפי העוסק בספרים חיצונים ואומר שבהם ימצא החכמה ומי שלומד גמרא שקורין אותו חכם אינו אמת וכיוצא מדברי שוט"י שכר שהם שכורים ביין חמ"ר כלו מר. לזה אמר ראמות לאויל חכמות כי נראה בעיניו שחכמות חיצוניות למדויות טבעיות אלו הן חכמות מרגליות ולא חכמת התורה ונשאר נעור ורק מהתורה. ולכן בשער לא יפתח פיו אם ימצא בשער המצויין לתורה ולתעודה לא יפתח פיו כי הוא עם הארץ שלם. ולהיות שחכמות הטבעיות הם ע"י מחשבות וחקירות לז"א מחשב בחכמות להרע לו וסט"א בעל מזימות יקראו לו פירוש זה משלנו אשר לא עלה עליו עול התורה. וזה כסלות והיינו דקאמר אולת לחטאת זו המחשבה לעיין חכמות הוא הגורם לחטוא דרחמנא אמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין והיא תועבת לץ דכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא לץ. ומושב לצים היא פ' ל"י וכחותיה ומטמאה כמ"ש בתקונים דף ז"ך. וכי תימא מאי כולי האי לז"א התרפית ביום צרה שריפה עצמו מדברי תורה צר כחכה ששולט בו היצה"ר וסר כח כ"ה היא השכינה ולהבדיל מתדבק בל"י שהיא מושב לצים ומתטמא ושולט בו היצה"ר וחכמותיו חבלי"ם נפלו לו להורידו לבאר שחת: