חומת אנך על משלי טז:כג

לב חכם ישכיל פיהו וכו' . אפשר דהחכם בחכמתו ישכיל פיהו שהוא כלי שרת לעבוד ה' בתורה ותפלה ודברי שבחיו יתברך. ואין לשרת לפני ה' בכלי מגואל ומשוקץ בלשה"ר ונבלות וליצנות חנופה ושקר ומרמה אשר אפילו באחת מהן הוא טמא. ויחר"ט חרט"ה גדולה ואז על שפתיו יוסף לקח בתורה שהיא צוף דבש אמרי נועם. והלימוד ההוא כששב על העבר מתוק לנפש שהוא מזונות דאוריתא. ומרפא לעצם דחש בכל גופו יעסוק בתורה. א"נ במ"ש בירושלמי פ"ק דברכות אר"ש אלמלא הוינא בטורא דסיני הוה בעינא תרי פומין חד לתורה וחד למילי דעלמא הדר אמר תיסגי בחד כי אפילו באחד קשה ליזהר מלה"ר וכיוצא ק"ו אם היו שנים דהיה נכשל גם בפה המיוחד לתורה ואז לא היה תקנה. וז"ש לב חכם ישכיל פיהו דייקא כי יש שני עינים שתי אזנים שני ידים שני רגלים שני נקבי האף. ופה אחת ומה נשתנה. אלא שאפילו באחת הם פושעים בה וק"ו אם יהיו שנים ומזה ישכיל לב חכם לשמור פיו ולשונו. עוד יתבונן דהקב"ה ברא שתי חומות ללשון השינים והשפתים כמ"ש רז"ל. לכן על שפתיו שנבראו חומה ללשון יוסיף לקח התורה שהיא חומה גם כן כמ"ש פ"ק דבתרא אני חומה זו תורה. ואז לימודו יהיה רצוי לה' צוף דבש אמרי נועם וכו'. א"נ אפשר במ"ש פ"ג דערכין דתקנת לשון הרע בתורה ויש לחקור דאין קטיגור נעשה סניגור והלשון שהוא קטיגור איך ילמוד ויהיה סניגור. ובעניותי תירצתי דכתב הגאון מהר"ר לויא ז"ל על מ"ש קח לך עגל דבא לכפר על מעשה העגל והקשה דאין קטיגור וכו' ותירץ דהכא בא לכפר העון עצמו ע"ש וה"ה הכא דהלשון מכפר העון עצמו. ועוד דאמרו פ"ק דקדושין דהאשה נקנית בשטר ומתגרשת בשטר ומקשה איך נקנית בשטר והא אין קטיגור וכו' ומשני מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד וה"נ מילי דלה"ר אמרי"ם המאררים. והתורה הקדושה אמרות טהורות שמותיו של הקב"ה. וז"ש לב חכם ישכיל פיהו במה שחטא בלשון וימהר לתקן ועל שפתיו יוסיף לקח ילמוד בתורה ויתוקן אשר פגם בלשונו וכי תימא אין קטיגור נעשה סניגור לז"א צוף דבש אמרי נעם מילי דתורה לחוד צו"ף דבר הקול נשמע ומילי דלה"ר לחוד לשון מדברת אמריה ממררת ובהכי לא שייך אין קטיגור. ועוד מתוק לנפש זהו לתקן העון עצמו מתוק לנפש ומרפא לעצם. ושני הטעמים רמוזים בכתוב מרפא לשון עץ חיים מרפא תיקון העון עץ חיים אמרי נועם: