חומת אנך על משלי טו:ד

מרפא לשון עץ חיים וכו' . בפ"ג דערכין דף ט"ז אמר ר' חמא ב"ר חנינא מאי תקנתם של מספרי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים וכו' ואם עם ארץ ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח. ואפשר לומר דרך דרש דכוליה קרא נמי יכול לדרוש גם בת"ח ויהיב טעמא למ"ש מרפא לשון עץ חיים דתקנת לשון הרע הוא בתורה כי התורה היא ברוח. והדבור הוא ברוח כמו שתרגם אנקלוס ולרוח ממללא ולכן התורה שהיא ברוח תקנת לשון הרע שפגם ברוח וזה כונת הכתוב מ"ט מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח שהפוגם בלשון פוגם ברוח ומשו"ה תקנתו בתורה שהיא ברוח. ורמז הכתוב גם כן דמי שהוא ע"ה תקנתו דישפיל דעתו ויהיה לו רו"ח נמוכה ומתקן מה שפגם ברוח הן אמת דהפוגם בלשון נראה דפוגם גם בנפש כדכתיב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. אמנם כתב רבינו האר"י ז"ל דהעוסק בתורה מועיל גם לנפש. וגם בענין הענוה יש נפש שפלה ורוח נמוכה: