חומת אנך על משלי יג:כה

צדיק אכל לשבע נפשו וכו' . אפשר דרך הלציי כי הצדיק מסודר בסדר אכילתו להברות גופו לעבודתו יתברך אוכל בעתו בשעור ידוע והולך בטח לא כן הרשעים זוללי בשר למו לצבות בטן ומזה יבואו להם כמה חלאים מרוב אכילה ונפלו למשכב והרופא מסדר להם הרקות ואפיקטוזין ויזהירם לאכול מעט וז"ש צדיק אוכל לשובע נפשו שבע רצון ולא תאונה אליו רעה אך ובטן רשעים תחסר מזונו בהרקות וימעטו וישוחו. א"נ אפשר במ"ש ביומא דף פ"ב ההוא עוברא דארחא אתו לקמיה דר' חנינא א"ל לחושו לה ולא אילחשא קרי עליה זורו רשעים מרחם ומקשים דבפרק חלק אמרינן דאין יצה"ר אלא משעת לידה ומצאתי בספר חסידים סימן אלף קל"ז כתב דעשו והנהו דיה"כ היו רשעים מתתקע"ד דורות ואלו יצרם בבטן. וז"ש צדיק אוכל לשובע נפשו ומזה מובן דהרשע הוא לשובע גוף הנגוף מצד יצה"ר. והחידוש הוא ובטן כשהם בבטן אם הם רשעים מתתקע"ד דורות כמש"ה זורו רשעים אז תחסר הנפש שאוכלים ביה"כ או מאכלות אסורות דאם הריחה ריח נבלה נותנין לה: