חומת אנך על משלי יא:כד

יש מפזר ונוסף עוד וכו' . שמעתי מהרב המובהק מר קשישא מורינו ורבינו מהר"ר אליעזר נחום זלה"ה במ"ש בערכין דף כ"ח מחרים אדם מצאנו ומבקרו ואם החרים את כלם אינם מוחרמין ויליף בגמרא דכתיב אך כל חרם אך למעט וז"ש יש מפזר דהיינו מעשר ונוסף עוד שיבזבז חומש וחשך מיושר שנותן כל מעותיו אך למחסור עובר ומחסר אך כל חרם דהוא למעט כמ"ש בש"ס עכ"ד זלה"ה. ואני עני נראה לי לרמוז במ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה במסכת פאה דאחר שנתן מעשר אם יזדמן לפניו ערום או פדיון שבוים יתן חומש וממדת חסידות יתן יותר. ומקשים דהוא הפך הש"ס בכתובות דפריך על מר עוקבא איך בזבז פלגא דנכסיה בשעת פטירתו והרי אמרו אל יבזבז יותר מחומש ומשני ה"מ מחיים וכו' גם בירושלמי אמרו דאחד רצה לבזבז יותר מחומש ולא הניחוהו ואני בעניי ישבתי דהש"ס בבלי וירושלמי מיירו במבזבז מאליו אבל אם ראה ערום ופדיון שבוים יכול יותר מחומש כמ"ש באורך במ"א וז"ש יש מפזר חומש. ונוסף עוד כשיזדמן ערום או שבויים. וחשך מיושר שאינו נותן מעשר אך למחסור מחסר ממונו וכמ"ש בכתובות דף ס"ו מלח ממון חסר ואמרי לה חסד. נפש ברכה שעושה הצדקה ברצון נפשו לקיים מצוה תדושן בג"ע דמצלת מגהנם ומרוה גם הוא יורה בעה"ז שמתברך ממונו: