חומת אנך על יונה א:יא

ויאמרו אליו מה נעשה לך וכו' שאוני והטילוני וכו' ויחתרו האנשים וכו' . אפשר לפרש במ"ש בירושלמי פ"ח דתרומות סיעה של גוים שיחדו לאדם אחד שיתנוהו להורגו ואם לאו הורגים כלם מותר למוסרו ואיכא פלוגתא אי בעינן שיהיה חייב מיתה ושם בירושלמי אמרו דעולא בר קושב תבעתיה מלכותא ומסרו ריב"ל ולא נגלה אליהו הנביא זכור לטוב וכתב הרב המאירי ז"ל שהקפיד על שמיהר למוסרו מיד וכת' הרב מהר"ש יפה ז"ל דהגם דריב"ל פייסיה לעולא לא נתפייס אלא על ידי פתוי. והשתא נפל הגורל על יונה והו"ל כיחדוהו ורצו לדעת אם חייב מיתה וכשהגיד להם כי מלפני ה' בורח ודאי חייב מיתה. ומ"מ יש לחוש קצת דהתם שרי למוסרו לגוים אבל הכא להטילו לים הוי כהורגו בידים על כן בלא פתוי הוא מעצמו אמר שאוני והטילוני. ועוד חששו שלא למהר הענין ולכן היו מנסין להתחיל להשליכו ונח הים וכשמעלין אותו הולך וסוער כמ"ש רז"ל ונוסף עוד ויחתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו ועשו כל טצדקי ואעיקרא כל אלו הדינים למוסרו ביד גוים אבל הכא גזרת ה' היא וז"ש כאשר חפצת עשית. וישאו את יונה ויטילוהו אל הים בין כלם וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד דרוצח דשנים שדחפוהו או כבשוהו לתוך המים פטורין והטעם דכתיב כל נפש אדם עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש וז"ש להם יונה שאוני והטילוני בין כלכם אך זהו ליפטר ממיתת ב"ד אבל חייבין מיתה בידי שמים כמ"ש הרב דינא דחיי לאוין קס"ג לכן ויקראו אל ה' ויאמרו אל נא נאבדה בנפ"ש האיש הזה בנפש דייקא דבידי שמים חייב על כל דהו נפש שהכא הוא להנצל כלנו ורואים אנו שזה רצונך: