חומת אנך על איוב י:יב

חיים וחסד עמדי ופקודתך שמרה רוחי . אפשר לומר במ"ש מר"ן ז"ל דצורך בריאת האדם בעה"ז לפי שעד שלא נברא הנשמה היתה נזונית בצדקה ומאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולכך נברא כדי שילמוד ויקיים מצות ואם זכה אח"כ הנשמה נזונית בשכרה ויכולה לאור באור מלך חיים. וז"ש חיים שנותן לי חיים בעה"ז וחסד עשית עמדי שבראתני ופקודתך שמרה רוחי וא"כ יש לי שכר ונזון בשכר קיום המצות. א"נ אפשר במה שהקשו המפרשים על זה דהרי כתב הרמב"ן ז"ל על פסוק וצדקה תהיה לנו כי כל השכר שנותן הקב"ה לאדם בעבור המצות אינו נקרא שכר דהעבד מחויב לעבוד את רבו ומה שנותן לו לא יקרא שכר אלא צדקה וכפ"ז חזרה החקירה למקומה דמאחר שאפילו עבד בכל כחו וקיים המצות הנה שכרו יקרא צדקה א"כ מה הרויח האדם ליברא בעה"ז דהכל הוא צדקה ומאן דאכיל דלאו דיליה וכו'. ואפשר לתרץ דאם מוסיף גדרים וסייגים על המצוה ובחשק וזריזות על זה נוטל שכר ואינו צדקה. ומדוקדק בפסוק שדיבר בו הרמב"ן ז"ל וצדקה תהיה לנו כי נשמור וכו' כאשר ציונו ר"ל יקרא צדקה ולא שכר אם נעשה המצות כאשר ציונו אך אם נעשה גדר וכיוצא זה יקרא שכר וז"ש חיים וחסד עשית עמדי להביאני בעה"ז לקיים המצות כדי ליטול שכר ונזכה לאור באור החיים וכי תימא גם זה יקרא צדקה לז"א ופקודתך שמרה רוחי שמרה ר"ל שאני עושה משמרת וסייג וגדר וגם רוחי בכל תאותי וחשקי ועל זה יקרא שכר. א"נ אפשר במה שאמר הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דאם מקיים מצוה אחת כתקנה בכונה שלימה זוכה לעולם הבא וזהו שאמר חיים וחסד עשית עמדי לזכות לעה"ב הגם כי ופקודתך שמרה רוחי מצוה א' לבד וזה חסד גדול כמדת טובך הגדול ורחמיך הרבים: