חומת אנך על ירמיה נא:ט

רפאנו את בבל ולא נרפתה . אמרו פ' חלק (סנהדרין דף צ"ו) מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלם מבני בניו של סנחריב וכו' ואף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שהחריב את ביתך ושרף היכלך תכניסם תחת כנפי השכינה היינו רפאנו את בבל ולא נרפתה בשביל החרבן כטענת מלאכי השרת. ולא נרפתה עם הכולל גימטריא חרבן שם רמז דלא נרפתה בשביל החרבן כטענת מלאכי השרת. והנה יש לדקדק לפי דרשה זו איך יתישב מאי דכתיב רפאנו לבבל דזה חשב הקב"ה אבל מחמת טענת מלאכי השרת לא נעשה ואיך כתיב רפאנו על המחשבה. ואפשר לומר דודאי הא דיצאו מסיסרא וסנחריב והמן לומדי תורה הם מניצוצי הקדושה שהיו בקרבם דאין דבר בעולם מתקיים אלא בניצוצי הקדושה דכתיב ואתה מחיה את כלם וכמ"ש חכמי האמת ומניצוצי הקדוש' אשר היו בסיסרא ודכוותיה יצאו לומדי תורה והיו למאורות. ואין ספק כי גם בנבוכדנאצר היה ניצוץ עליון וקדוש כל קבל סט"א שלו רישא דדאב"ה בקבא רבה. והקב"ה היה רוצה להוציאו לאור כי מבני בניו יתגיירו וילמדו ומלאכי שרת טענו על זה. אמנם על כל פנים לא ידח ממנו נדח וניצוצי הקדושה שהיו באותו רשע יצאו לאור על דרך שכתב רבינו האר"י זצ"ל דגם ניצוצי קדושה שהיו בבלעם נתבררו אמנם יען שהחריב ביתו וכו' בתחילה באו בגוי מאומה אחרת וכיוצא ומבני בניו של אותו גוי נתגיירו אבל לא ניכר כלל שהם מאותו רשע ואבד זכרו ובזה ניחא הא דכתיב רפאנו לבבל כי באמת ניצוצי הק' שהיו באותו רשע לא נאבדו ויצאו לאור. אך לא נרפתה שלא ניכר כלל שבאו מאותו רשע כמו שניכר ונודע שבאו מסיסרא וסנחריב והמן. רק באו בגוי אחר בקצוי ארץ אשר לא יזכר ולא יפקד שם בבל ונ"נ כלל: