חומת אנך על ישעיהו ג:ה

ירהבו הנער בזקן וכו' . אמרו רז"ל פ"ב דחגיגה דף י"ד י"ח קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן וכו'. והדבר הקשה איך קאמר לא נתקררה דעתו אדרבא הי"ל להצטער בצערן של ישראל ותו איכא למידק יתר דקדוקים המורגשים. ואפשר לומר דלא נתקררה דעתו לכבוד ה' כי יאמרו הגוים בראותם כל הקללות דהרי ה' אביהן של ישראל ואב שמחל על כבודו כבודו מחול והרי אמרו דאסור לאדם להכביד עולו על בניו וצריך למחול וזה היה צער ישעיה הע"ה שהגוים יטיחו דברים כלפי מעלה. עד שאמר ירהבו הנער וכו' שהוא דבר מכוער לכל ויש בזה ח"ו בזיון לצד עילאה אז נתקררה דעתו דכבודו מחול אמרו אבל בזיונו אינו מחול כמ"ש הפוסקים וכדאי בזיון וקצף ובזה יסכר פי הגוים ויצדיקו דינו יתברך. ומעין דוגמא אמרו רז"ל כששמעו א"ה אנכי וכו' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו כבד את אביך חזרו והודו למאמרות הראשונות וה"נ על קללות הראשונות יאמרו לכבוד עצמו וכו' והי"ל למחול והשתא כי ירהבו וכו' הוא בזיון ח"ו כלפי שמיא ובזיון לכל אז יצדיקו דינו יתברך. והרב מהרח"א ז"ל פירש בענין תוכחה דהצדיקים נתפסים ולא נתקררה דעתו דח"ו יתפסו הצדיקים עד שאמר ירהבו וכו' דאז אין בידם למחות ונפטרו הצדיקים מלהוכיחם זהת"ד ע"ש באורך וכן פירש הרב אש דת בהרחבה פ' יתרו ע"ש באריכות ואר"ש טובה ורחבה: