חומת אנך על ישעיהו יב:א

ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני . אפשר לומר במ"ש המפרשים דהחוטא בעון פשעו תורתו ומצותיו הלכו שבי לפני צר הסט"א מקום אופל וצלמות וכשיחזור בתשובה כביכול הוא ברחמיו מוציא לאור כל ניצוצי תורתו ומצותיו מהסט"א והוו בה קמאי דזה בצד מה דומה למאי דקי"ל בזקן ואינו לפי כבודו להשיב אבדה הוא פטור. והכא זה החוטא אבד תורתו ומצותיו והם במקום הסט"א וח"ו אין כאן מצות השבת אבידה דאין כבודו ית' ליטפל בה. וניחא לרבנן במ"ש הרמב"ם פי"א דאבידה דזקן ואינו לפי כבודו אם מצא בהמה והכישה נתחייב להטפל בה והקב"ה מיסרנו בתוכחות על עון ועי"ז מתעורר החוטא לשוב מרשעו ועיניו תראינה אשר הלך חשכים ויחזור בתשובה וזה דומה בצד מה לזקן שהכיש בהמה שנתחייב להשיבה וכביכול והיסורין הם כהכיש בבהמה דעי"ז החוטא מתעורר שיצא מרשות הגבוה ומתחיל לשוב וה' ברחמיו מקבל תשובתו ומחזיר אבדתו. וז"ש אודך ה' כי אנפת בי והבאת עלי יסורין ואני שמח ונותן הודאה על היסורין דאלמלא היסורין לא היתה תקומה לאבידת נפשנו כי הוא יתברך אינו חייב להחזירנו דהו"ל כדין זקן ואינו לפי כבודו. ולכן אודך ה' כי אנפת בי שהבאת עלי יסורין דבזה דומה להכישה במקל והיסורין הם סיבה כי ישוב אפך ותנחמני בהחזיר לי נפשי והתורה והמצוה. א"נ לפי פשוטו אפשר דכשבאין יסורין אם יתעורר שחטא ויודה על חטאתו הקב"ה מכפר ומבטל היסורין כמשז"ל וז"ש אודך ה' כי אנפת בי פירוש אני מודה על חטאתי מכח היסורין שהבאת לי. ואז ברחמיך מדת רחמי' וזהו אודך ה' בעל הרחמי' כי ישוב אפך ותנחמני כי רחום אתה. וכן תרגם יונתן ישוב אפך וכדו דתיבת לאוריתא יתוב רוגזך וכו':