חומת אנך על שמואל א יז:כה

והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל וכו' מה יעשה לאיש וכו'. אפשר לומר דמתנה מרובה אין בם משום מחוסרי אמנה ומותר לחזור בו וכתבו הפוסקים דאם רבים אמרו לתת מתנה מרובה אסורים לחזור בהם וז"ש יעשרנו המלך עושר גדול כלומר מצד היותו מלך אעפ"י שהוא מתנה מרובה אפילו שאומר לתת עושר גדול צריך לקיים כי ברבים צריכים לקיים וכ"ש מלך. ואת בתו יתן לו לדעתו. ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל מחקי המלוכה. ויאמר דוד לאנשים העומדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכנו וכו' הכונה לאנשים העומדים עמו כלומר דמסתמא כשהיה עומד עמהם היו ת"ח שאם לאו לא היה עומד עמהם על דרך שאמרו נקיי הדעת לא היו יושבים אא"כ יודעים מי יושב עמהם וזה רמז העומדים עמו לאמר בשביל אמירה אחת שאמרו ר"ל על שאמרו ואת בית אביו יעשה חפשי דזהו דבר שלא בא לעולם ולמי שלא בא לעולם דהכל בכלל ואת בית אביו יעשה חפשי וזה אינו מתקיים על פי הדין. ומעתה יש ספק דגם בכל מה שאמרו לא יתקיים דהו"ל כאומר קנה את וחמור דלא קנה והגם דרב המקום ביניהם מ"מ כיון שהוא מלך נאחז בחוט השערה ומי יכול לדון. ולכן אני אומר מה יעשה לאיש אשר יכנו לו לעצמו ואל תרבו תדברו ואת בית אביו וכו' דזה התוספת מגרעת. ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו. פירוש דאמרו לו כמו שרצה שלא יאמרו ואת בית אביו וכו' וזהו כדבר הזה לאמר כענין שאמר שיאמרו מה שיעשה לאיש א"נ אפשר בפלוגתא אם וי"ו לחלק או להוסיף וכתב הריטב"א ז"ל בשם רבינו פנחס הלוי ז"ל דבדבר שהוא מעשה כלומר שמצוה לעשות זה וזה לכולי עלמא וי"ו מוסיף עש"ב והכא אמרו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי ולמ"ד וי"ו לחלק אפשר לומר עושר גדול או בתו יתן לו או בית אביו יעשה חפשי. ולכך נסתפק דוד הע"ה כי כונתם לחלק או באמת גם את הכל יעשה. ואמטו להכי שאל דוד הע"ה מה יעשה וכו' והשיבו לו כדבר הזה לאמר כה יעשה וכו' כלומר הכא ודאי במעמד שלשתן יהיו מאחר שהוא מעשה. ובמעשה לא נאמר וי"ו לחלק כחילוק רבינו פנחס ז"ל ודוד הע"ה רצה לדעת אם ידעו זה החילוק. או לא שנא להו ואח"ך יאמרו כונתנו כך לחלק ולא שמיע לן חילוק זה א"נ אפשר במ"ש הרב מהרשד"ם בתשובה א"ה סימן [מ"ח] דבלשון בני אדם לכ"ע וי"ו להוסיף וז"ש כדבר הזה לאמר כלומר כדבר הזה לאמר שהוא לשון בני אדם כה יעשה לאיש ובזה ליכא ספיקא דוי"ו לחלק. א"נ רצו לומר מ"ש הרב תרומת הדשן בפסקיו דבצואות ושטרות לכ"ע וי"ו להוסיף. וא"כ הכא שהיה אומר האיש אשר יכנו יעשרנו וכו' הו"ל כצואות ושטרות דוי"ו להוסיף וז"ש כדבר הזה לאמר כלומר שהוא כמו צואות דציוה המלך והוא כמו שטר ובזה כה יעשה לאיש הכל כאשר לכל א"נ אפשר במ"ש הרמב"ם ז"ל דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב וכתב הרב מהר"ש חיון ז"ל דאם קבל הנאה אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב. והכא אמר יעשרנו המלך עושר גדול והוא דבר שאינו קצוב גם מ"ש ואת בית אביו יעשה חפשי הוא דבר שאינו קצוב ומשו"ה נסתפק דוד המלך דהגם דלא קי"ל כדעת הרמב"ם ז"ל מ"מ אם המלך יאמר שכן הלכה מי הקשה אליו וישלם ולכן שאל מה יעשה וכו' כלומר קול דברים אנכי שומע אבל אני רוצה למען דעת דברים על בוריין והשיבו לאמר כה יעשה ודאי בלי ספק לאיש אשר יכנו דהו"ל כקבל הנאה דמתחייב כדעת הרב מהר"ש חיון ז"ל. ועתה אמת אגיד דהני בי תרי בהקדמות וי"ו לחלק או דבר שאינו קצוב. אחר זמן ראיתי שהרב הגדול מהרח"א ז"ל בספר הבהיר אש דת דף י"ט ודף ס"ט פירשם כך אך יש הפרש בסגנון שפירש הרב ז"ל קצת שש אנכי שכיונתי לדעת עליון וקדוש א"נ אפשר לומר בדין מעבורת דאמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו וכתב הרמב"ן ז"ל דה"ה הרופא שנדרו לו ממון רב בעד סמים דאין לו אלא שיויים לזה נסתפק דוד הע"ה דכל הני דיעשרנו עושר גדול וכו' הו"ל כטול דינר והעבירני דאין לו אלא שכרו ומשו"ה מתוך הויכוח רצה לברר מה יעשה לאיש וכו' והשיבו לו דשאני הכא דתלוי בגבורתו ובזכותו והוי כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהיינו דוקא לענין הסמים אבל לענין חכמת הרופא כל מה שנדרו לו יתנו וז"ש לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו כלומר כה כמו שנדר יעשה לאיש שהוא תואר לאיש צדיק אשר יכנו בגבורתו וזכותו וצריך לשלם במיטבא הכל ולא דמי לדין מעבורת. כי הכא כה יעשה ממש לאיש אשר יכנו דאחר שיכנו כה יעשה ממש ולא שייך לומר אין לו אלא שכרו דהכא שכרו גדול ונפלא ואין לו שיעור: