חומת אנך על מלכים א ד:כ

יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב וכו' . יש להעיר קצת דבימי דוד הע"ה נמנו ואח"ך היה דבר ומתו שבעים אלף. ודרך טבע באיזה שנים שעברו איך נתרבו כל כך שאין להם מספר כחול. ותו תיבת לרוב יתירה. ואפשר במה שפירשנו בעניותנו מ"ש משה רבינו ע"ה והנכם היום כככבי השמים לרוב. והוינן בה דהרי מקרוב נמנו ונודע מנינם. וניחא לן במה שפירשו כת הקודמין מאז"ל כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל"ק כאן שעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום. וחקרו בזה דהבחירה ביד האדם שכך רצה הקב"ה ואפשר כי ברגע קטון יחזרו בתשובה ואיך יתכן דבשעה קלה היה להם מנין ובה שעתא דחזרו בתשובה והם עושים רצונו של מקום לא יהיה מנין. ורוח חכמים נוחה דכשאינם עושים רצונו של מקום כל אחד נמנה לאיש אחד ויש להם מנין. אבל כשחזרו בתשובה ועושים רצונו של מקום כל אחד נמנה לפי חשיבותו ושקול ככמה אנשים ע"ד שאמרו דיאיר בן מנשה היה שקול כשלשים וששה אנשים רובה של סנהדרין וכיוצא בזה אמרו שקול משה כנגד כל ישראל. וא"כ שפיר אמרו דכשעושים רצונו של מקום אין להם מספר דכל א' חשוב ושקול ככמה אנשים. ואם יחזרו בתשובה תכף יקובלו כרצון וזדונות נעשות כזכיות וכל אחד שקול ישקל כאנשים הרבה ואין מספר עד כאן דבריהם ז"ל. הוא הדבר אשר דיבר משה רבינו ע"ה והנכם היום כככבי השמים לרוב כי אתם עושים רצונו של מקום ולכן הנכם כככבי השמים מאין ספורות כי כל אחד מכם שקול ככמה אנשים. אמור מעתה אפשר דבא הכתוב הזה להגיד צדקת ישראל דלא נימא דבימי שלמה המלך שהיו בשלוה והשקט לא היו עושים רצונו של מקום ח"ו לזה אמר יהודה וישראל רבים כחול וכו' ואינו מדבר במנין פשוט לגולגלותם דהא בימי דוד נמנו כמש"ל אבל קרא להכי הוא דאתא דהם עושים רצונו של מקום ואין להם מנין שכל אחד חשוב ככמה אנשים ולהכי מדמה אותם כחול לרוב כלומר לרוב מעלתם. וזהו שסיים אוכלים ושותים ושמחים ולא אמר שמחים ואוכלים ושותים דהוה משמע שמחה גופנית שמביאה לאכילה ושתיה ביותר. אלא אוכלים ושותים כדרכם ושמחים בעבודת ה'. [אח"כ ראיתי לרז"ל שאמרו שהדברים כפשטן דהגם שנמנו ומתו ע' אלף בקצת שנים נתרבו כל כך בימי שלמה בחסד ה' ומ"מ אפשר דהא והא איתא דנתרבו בכמות ואיכות ומאי דכתיב לרוב הוא במעלתם גם כן]: