חומת אנך על מלכים א ג:ו

אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול וכו' . אפשר לומר בהקדים מ"ש פ"ב דיומא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא מלוי או מיששכר והקשו המפרשים דהרי דוד המלך ע"ה אסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ולא היה מלוי ויששכר ותירצו דשאני דוד דהיה מלך ומעת שנמשח על ידי שמואל הנביא ע"ה זכה בכתר מלכות לו ולזרעו עד עולם והיינו דאהני ליה. והרב עיון יעקב תירץ דדוד הע"ה זכה לזה ע"י הענוה. וכתבו המפרשים דהיינו דוקא כשהוא ביחיד אבל כשהם רבים גם משאר שבטים מכוונים אל האמת. ועוד כתבו ז"ל דאף ביחיד אם עוסק בתורה ובגמילות חסדים מכוין אל האמת. והריטב"א בחידושיו כתב דדוד ממרים קאתי דהוא מלוי. ועוד כתב הרב עיון יעקב דהנכון בזה הוא דמ"ש לא משכחת צורבא מרבנן דמורה היינו ת"ח בחור להורות כהלכה צריך שיהיה מלוי או יששכר אבל כשאינו בחור לא איכפת. ואפשר שזה רמז שלמה הע"ה אתה עשית חסד גדול עם דוד אבי שהיה מכוין להלכה וזכה בזה כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה שעסק בתורה ובג"ח שזוכה להיות כיששכר דכתיב בהו יודעי בינה כמ"ש פ"ק דקמא. ובישרת לבב דהי"ל ענוה כמ"ש סוף פ"ו דחולין יכול יגיס דעתו ת"ל משרים תשפטו בני אדם וזהו בישרת לבב דהי"ל ענוה דגם הענוה סגולה לזה והוא מרכבה לשכינה וז"ש בישרת לבב עמ"ך ע"ד וה' עמו שהשכינה עמו. ומובן מדבריו שגם יאחז מעשה אבותיו. ועתה אתה המלכת את עבדך שזו סגולה אחרת דהמלך מכוין אל האמת. ועוד תחת אבי דאתי ממרים. ובכל זה שהקיפו עלי יחד כמה סגולות לא שוה לי מסיבה שאנכי נער קטון. ויתכן דזהו עיקר הדבר דצורבא מרבנן בחור אינו מכוין לאמת ולזה שאני נער קטון אין תרופה בשום סגולה על כן זחלתי ואירא ואנכי מבקש ונתת לעבדך לב שומע. ומשום הכי טוב בעיני ה' אשר שאל כי הי"ל כמה דברים לישען בהם ומשום ספק ספיקא כי הוא נער לא סמך עצמו ושאל ונתת לעבדך לב שומע: