חומת אנך על מלכים א כא:ג

חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך . התוספות בסנהדרין דף ך' ע"ב הקשו דאמאי נענש אחאב על זה לר' יוסי דכל האמור בפרשת מלך מותר בו וקי"ל ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכתיב כרמכם וזיתכם יקח ותירצו ששה תירוצים. א' דבפרשת מלך כתיב יקח ונתן לעבדיו ולא לעצמו. ב' דבחנם היה יכול ליקח אבל דרך מכירה וחליפין לא. ג' דרצה הכרם לע"ז. ד' דה"ד בשדות וכרמים הרחוקים מן העיר וזה היה אצל היכל המלך. ה' דבשדה שירש מאבותיו לא נאמר. ו' דזה דוקא למלך על כל ישראל ויהודה. ולדעת הרמב"ם פ"ד דמלכים יש תירוץ ז' דזהו דוקא כשילכו למלחמה. ח' לדעת הרב לח"מ כונת הרמב"ם שהפירות לבד יקח. ט' תירוץ הרב עיון יעקב דאחאב היה רשע ולא הותר לו מ"ש בפרשת מלך ע"ש באורך. העשירי הזהר הקדוש פרשת וישב תירץ דנענש על הריגת נבות כמ"ש הרצחת וגם ירשת ע"ש. ואפשר לרמוז קצת תירוצים במה שאמר לו נבות חלילה לי וכו' הכונה חלילה לי דאתה רוצה הכרם לע"ז. מתתי שזהו דין המלך ואתה רוצה במכירה וחליפין ואפילו בנתינה איני נותן בדין המלך מפני שהוא לע"ז והרי רמוז ב' תירוצים. מנחלת אבותי הוא תירוץ ג' שדין המלך אינו בנחלה. לך תירוץ ד' שאינו ירא שמים. עוד תירוץ ה' לך שאינך מלך על כל ישראל. ועוד רמז תירוץ הששי שהדין הוא לעבדיו. וגם באומרו נחלת רמוז תירוץ ז' שהדין הוא הפירות ולא שדה וכרם עצמן. ועוד רמוז תירוץ ח' באומרו לך שאתה שקט ואינך הולך למלחמה. ובתירוצי התוספות מיושב איך נבות לא נתנו. וגם אחאב אמאי היה רוצה להחליף או לתת כסף והלא הי"ל לשאול מדין מלך. וגם אמאי היה סר וזעף ולא נטל בעל כרחו מדין מלך: