חומת אנך על מלכים א יג:לג

אחר הדבר הזה לא שב ירבעם וכו' . לפי פשוטו אחר שראה נבואת איש האלהים ותכף בא המופת שנקרע המזבח ונשפך הדשן ולפי שהושיט ידו ותיבש וכשהתפלל איש האלהים תכף ותשב ידו ויען אכל איש האלהים שם שברו אריה ונבלתו והחמור עומדים אצל האריה וכל אלו פלאות שראה בעיניו ירבעם והיה לו לשוב. לכן כתיב אחר הדבר הזה שאירע לא שב ירבעם ויכבד את לבו. ורז"ל אמרו פרק חלק (סנהדרין דף ק"ב) מאי אחר אמר רבא אחר שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל ומי בראש א"ל בן ישי בראש אמר (מי) [אי] הכי לא בעינא. ומ"ש שתפסו בבגדו יש מי שפירש דחלוקא דרבנן שנעשה מתורה ומצות עדיין היה משומר לו אם יחזור בתשובה וזה רמז לו הקב"ה שאם יחזור אין מחסור ויזכה בו. והרב מהרח"ו ז"ל פירש דמלבד נר"ן שיש לאדם יש לו עוד לבוש אחד שהוא אמצעי בין הנפש ובין הגוף ובלבוש הזה הרוחני והמעולה תפס הקב"ה כביכול זהת"ד בקצור. ודרך דרש פירשתי בעניותי מ"ש במאמר הנזכר דאמר ירבעם מי בראש וכו' דיש סברות במ"ש דגדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. דהרמב"ם ז"ל סבר דבעל תשובה הוא מי שחטא בפועל ועבר עבירות ממש וחזר בו ושב ומאחר דטעם טעם הסט"א ופירש לזה הוא גדול מצדיק. אך הרב מהרש"א ז"ל פירש דבעל תשובה הוא שחטא במחשבה דוקא ולא חטא במעשה ובזה אמרו שהוא גדול מצדיק גמור. וידוע מ"ש המפרשים דדוד הע"ה בב"ש לא חטא אלא במחשבה לבד. ואפשר דירבעם סבר כהרמב"ם דבעל תשובה שהוא גדול היינו דחטא במעשה וא"כ הוא שחטא במעשה ושב הוא גדול מדוד הע"ה שלא חטא במעשה. וא"ל הקב"ה בן ישי בראש דהעיקר הוא דבעל תשובה דחטא במחשבה הוא הגדול כסברת מהרש"א ז"ל: