חומת אנך על דברי הימים א' ב:יז

יתר הישמעאלי . אמרו פרק הערל שחגר חרבו כישמעאל והקשה הרב יפה מראה דהול"ל חגר חרבו כאדומי וכתב הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שדקירת חרב הוא מדה כנגד מדה דלפי דעת דואג דעמונית ומואבית בכלל האיסור ואין לקבל מהם גיורת והבא עליה קנאין פוגעין בו בדקירת חרב כמ"ש בפנחס וידקור את שניהם גבי מואבית עכ"ד ובפירוש מנחת ערב הנדפס במקרא גדולה תמה עליו מאד דהיכן מצינו דאין מקבלים גרים מעמון והביא סוגיות ודברי הרמב"ם להוכיח כן דמתקבלים גרים מעמון ע"ש באריכות ולא היה צריך להוכיח מסוגיות והרמב"ם דממקומו הוא מוכרע וגם מדברי מהרש"א ז"ל שם בדבור שאחר זה ממה שהקשה מבועז ומהגואל ותירץ דאתי עשה דיבום וכו' מכל הלשון ההוא הארוך של מהרש"א ז"ל מוכח דשרו להתגייר ולא ס"ד אלא דאסורה עמונית לבא עליה ומשו"ה נתגיירה רות ומישב דס"ד דאתי עשה דיבום וכו'. ואם כן מוכרח דמ"ש לעיל בכלל האיסור ואין לקבל מהם גיורת ר"ל לבא עליה וזה פשוט. אך מ"ש מהרש"א בסוף וידקור את שניהם גבי מואבית קשה ויש לישב. ומ"ש שם בפירוש הנזכר לישב מ"ש חגר חרבו כישמעאל לקוצר דעתי לא נהירא כאשר יראה הרואה ואין להאריך. ולי ההדיוט אעיקרא קושית הרב יפה מראה ז"ל יש לישבה בנקל כי הנה בירושלמי פרק הערל אמרו שחגר מתניו כישמעאל ונעץ את החרב וכו' ועל זה כתב הרב יפה מראה ז"ל וז"ל שחגר מתניו כישמעאל שהם קלים וזריזי מתנים כערבי במדבר אבל בבבלי דגריס חגר חרבו כישמעאלי קשה דהול"ל כאדומי שהוא בעל החרב עכ"ל ויש לישב דגם כונת תלמודא דידן היינו כישמעאל שהם זריזים וקלים ואינו ר"ל שהוא בעל החרב דכתיב ביה ועל חרבך תחיה רק נקט כישמעאלי שהם זריזים וקלים ומשתמשים בחרב בזריזות ופשוט: