חומת אנך על שמואל ב כד:כב

ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל וכו' ראה הבקר לעולה וכו'. פירש עטרת ראשי מורי הרב ז"ל במ"ש במציעא דף כ"ב אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורמוני אמימר ומר זוטרא אכלו רב אשי לא אכל אתא מרי בר איסק א"ל אמאי לא יהבת מהנך יפות א"ל השתא אמאי לא אכל מר א"ל דילמא משום כסופא אמר הכי לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה ואם בא בעה"ב והוסיף תרומתו תרומה. ומוכח דאם בא בעל הבית והוסיף תו ליכא משום כסופא. והשתא ארונה באומרו יקח ויעל וכו' חשש שלא יסבור דוד הע"ה דמשום כסופא הוא דעבד כי עינו ראה מלך גדול בא בעצמו ופה אל פה שאלו הגורן. ומפני הכבוד והבושה הוכרח על כרחו לתת לו הגורן וכבר מפורסם כי דוד הע"ה מלך חסיד ומחמיר על עצמו ובפרט בדבר זה שרצונו להקריב בו קרבן לה'. לזה נתחכם ארונה ואמר ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים כלומר ראה בעיניך דלא עשיתי מפני הבושה דדינא הוא דאם הוסיף הוכיח דלאו משום כיסופא. ואתה תחזה דאני מוסיף הבקר והמוריגים וכו' וזה מורה כי בלב שלם אני עושה. וז"ש הכל נתן ארונה דממה שהוסיף מורה ובא דהכל כחדא מחתא נתן ארונה המלך ביד המלך. ויאמר המלך דוד לא כי קנו אקנה מאותך במחיר. כלומר איני חושד דמשום כסופא עבדת. אמנם מוכרח אני לקנות בכסף מלא להעלות עולה לה':