חומת אנך על מלכים ב ד:א

ואשה אחת צעקה אל אלישע . אמרו רז"ל שהיתה אשת עובדיה ובלקוטי התורה הנדפס מפלאות תמים דעים בפסוקים אלו ע"ש:

צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת . אפשר במ"ש רז"ל דאשת עובדיה הלכה לקבר בעלה ושמעה קול אומר לה שתלך אל אלישע וז"ש צעקה אל אלישע הנביא ורמזה לו שמה שבאתה אליו הוא על פי בעלה שציוה לה וז"ש לאמר עבדך אישי אני צועקת מאמירת אישי מת כי מן הקבר נאמר לי ולאו רבותא היא כי עבדך היה ירא את ה' וגדולים צדיקים במיתתן אשר כח בו ליטפל בצרתנו. ואפשר לרמוז כי יען שכינה שרויה באלישע ממש ומשו"ה כל אשה שמסתכלת בפניו מתה כמשז"ל. לכן אמרה עבדך אישי מת הגם דמת חפשי אבל עבדך אישי מת אף שהוא מת כי הוא עבד ה' אף במותו והשכינה היא עמך ולצד זה עבדך אישי אפילו שהוא מת הוא עבדך:

והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים . הנושה הוא יהורם בן אחאב. ואפשר כי רמזה בדבריה דהגם דדין המלך לקחת בחורי ישראל למלחמתו זו אינה משלנו ואינו אלא נושה כאיניש דעלמא כי רוצה ליקח ילדי הילדים רכים ואינם מסוג שיקחם המלך ועוד שרוצה לקחתם לעבדים בשביל חובו כי אין זה משפט המלוכה להיות לו לעבדים ממש: