חומת אנך על יחזקאל לו:יז

בית ישראל יושבים על אדמתם וכו' כטומאת הנדה וכו' . אמרו בתנחומא סוף פ' טהרה הקב"ה מדמה טומאת ישראל לטומאת הנדה שנטמאה ונטהרת כך הקב"ה עתיד לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם וכו' דבר אחר כטומאת הנדה ולא כטומאת מת שהמת בבית אין כהן נכנס לשם שהוא מטמא אבל נדה נכנס עמה לבית וכו' כנדה משלן שהכהן עובד עמה בבית כך הקב"ה שורה שכינתו עם ישראל וכו' ע"ש ומדברי התנחומא מוכח הפך מ"ש הראב"ד משם ס' המקצעות דאסור לכהן למיעל בבית דיש נדה וצ"ל כמו שצדד הראב"ד דס' המקצעות במקדש קאמר דמזכיר השם ככתבו ע"ש בסוף חידושי תמיד. ולפשט הכתוב אפשר דהאשה כשהיא גלמודה חושקת ליטהר ומזרזת עצמה לכך וגם הבעל רוצה הוא בתקנת ביתו ומזרזה אבל אינו בידו שאם היא מעכבת ליטהר הוא תלוי בה וז"ש כטומאת הנדה וכו' שאני מחכה שיטהרו וזהו לפני ולא לפניהם שהם לא איכפת להו ואינם חושבים בזה. ודרך דרש אפשר לומר כמ"ש בדרושים דארץ ישראל שהיא מוחזקת וירשוה ישראל הנה כביכול הוא ממשיל לישראל לאשה א"כ הו"ל ארץ ישראל כמו נכסי מלוג שהקרן קיימת והבעל אוכל פירות וזה טעם מצות בכורים וא"כ אף שארץ ישראל היא מוחזקת וירושה היא לנו מ"מ יש לו אחיזה שהפירות שלו ולמ"ד קנין פירות כקנין הגוף נקראת ארץ שלו ומאחר שכן האשה אינה יכולה לקלקל הקרקע ולשומו שמיר ושית וכיוצא. וז"ש בית ישראל אין בית אלא אשה ונמשלים לאשה כביכול ולכן אף שהם יושבים על אדמתם שירשו מאבותם מ"מ ריב לי עמהם כי קלקלוה ויטמאו אותה וכו' והארץ נקראת שלי דיש לי פירות וקנין פירות כקנין הגוף דמי: