חומת אנך על אסתר ו:א

בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכו' . חקר הרב מהר"י ז"ל בספר יערות דבש חלק ב' דף נ"ו דלמה הוצרך לנס הגדול של מרדכי דנדדה שנת המלך וכו' כיון שאסתר תדבר לאחשורוש על המן ויתלוהו בזה ניצולו הכל. ותירץ דכל זמן שמרדכי היה בגזרה אין תפלתו כל כך נשמעת דאין חבוש מתיר עצמו. לכן נעשה נס למרדכי כי בזה ניצול ודאי מרדכי ועתה יכול להתפלל על ישראל ותפלתו נשמעת כי מתפלל על ישראל דוקא דהוא כבר ניצול זהת"ד ולפי דבריו אפשר דזה טעם מה שאמרו רבותינו ז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה דכשהוא בצרה אין חבוש מתיר עצמו. וגם אפשר דהיינו דוקא כשאין הרחמים מתגברים. אבל במדת רחמים אפילו בצרה עצמה תפלתו נשמעת. ואפשר דזכ"ה אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני אל ה' מדת רחמים בצרתה לי הגם שאני בצרה ואין חבוש וכו' עם כל זה קראתי ויענני מסיבה דהוא במדת רחמים. ובזה אפשר לתת טעם למ"ש פ"ו דתעניות דנענה רבי עקיבא לפי שהיה מעביר על מדותיו דכיון שהיה עניו כתבו ז"ל דע"י הענוה מתבטלים מעליו הגזרות רעות. אם כן לגבי העניו לא שייך אין חבוש מתיר עצמו דהעניו לא מקרי שהוא בצרה ולכך תפלתו נשמעת. ואפשר שז"ש ריב"ל גדולים נמוכי הרוח וכו' מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת כלומר דלגבי העניו לא אמרינן אין חבוש מתיר עצמו ואין תפלתו נשמעת דכיון דהוי כאלו הקריב כל הקרבנות לא חשיב דהוא בצרה ותפלתו נשמעת והשתא דאתינן להכי מרדכי היה עניו כמשה רבינו ע"ה ולא חשיב דהוא בצרה ותפלתו היא נשמעת. ובזה אפשר דאמרו במדרש רבה דכשרכב מרדכי על הסוס אמר ארוממך ה' כי דליתני ולפי שיטת מהר"י הנזכרת דנעשה לו נס וניצול כדי שאח"כ תשמע תפלתו דתו ליכא אין חבוש מתיר עצמו אפשר ארוממך ה' כי דליתני ורוממתני ונעשה לי נס שניצולתי. ולכן שועתי אליך עבר במקום עתיד שאתפלל על ישראל מאחר שכבר ניצולתי ותרפאני העלית משאול ועשית לי נס בפרטות. ולפי מה שכתבנו בעניותינו דלגבי העניו לא שייך אין חבוש. אפשר לרמוז ארוממך ה' כי דליתני וזכיתני להיות עניו. ולגבי דידי לא שייך אין חבוש ולכן שועתי אליך על ישראל ותרפאני וכמשז"ל שמרדכי ראה ההצלה בשמים. ואמר הכל ברמז שלא יקטרגו ובוחן לבות וכליות ידע כונתו וחדרי לבו. אכן לי הדל נראה דיש להשיב על כל דבריו דהא דאמרו אין חבוש היינו היכא שצריך לכוין בשם כמ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין דף צ"ה ע"א שאין דעתו מכוונת לכוין בשם ע"ש ומ"ש פ"ק דברכות גבי יהב ליה ידיה ואוקמיה כבר גלה סודו רבינו האר"י זצ"ל דהיה מכוין בשם א' מע"ב שמות להעלות ניצוצי הקדושה. אבל כשמתפלל תפלה פשוטה לא נאמר אין חבוש מתיר עצמו. ואדרבא אמרו רז"ל על פסוק כי שמע אלהים אל קול הנער יפה תפלת החולה שמתפלל על עצמו יותר מתפלת אחרים וכן יש להוכיח מכמה כתובים ומאמרי רז"ל. ואעיקרא חקירתו לאו חקירה היא דכיון דהבחירה נתונה לאדם והסט"א נתלבשה בהמן לבלע ולהשחית קודם שתאמר אסתר לאחשורוש אם לא נדדה שנת המלך וכו' ח"ו היה מרדכי תלוי כי בבקר היה אומר למלך לתלות מרדכי. ותו כך היה צריך שהמן יוכנע ויושפל והן בעודנו חי הוא ישרת למרדכי ועיניו רואות וכלות בגדולת מרדכי לעילא מכל ומתפרסם קלונו וכבוד מרדכי לכל והדברים כלם נכוחים בזמנם וסדרם משפירי שפירי כאשר ירדוף הקורא: