חכמת שלמה על שבת צג:

רש"י בד"ה נעל כו' היא צידתו הס"ד:

בד"ה ורבי שמעון פוטר כו' אפילו שאינה צריכה אלא לסלקה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ויכול לעמוד כו' חוצץ דאבן הוא ממין הרצפה ומין בשאינו מינו דחוצץ כו' כצ"ל ונ"ב פירוש הדיבור הזה מגומגם מאד דמה צ"ל מין בשאינו מינו דחוצץ מאחר דהכא אפילו מין במינו חוצץ גם מה צ"ל גבי סיב דודאי מבטל ליה ולא אמר סתמא התם מבטל ליה אבל הכא לא מבטל ליה. ועוד הלא מסקינן לשם דאינו חוצץ אפילו בכלי כגון הניח מזרק בתוך מזרק דאיבעי ליה נמי התם אי חוצן או לא ומסיק דאינו חוצץ ומסתמא גבי כלי ליכא למימר דודאי מבטל ליה ונראה בעיני אם אין טעות סופר צריך ליישבו בדוחק דה"ק מהכא ליכא למיפשט דמין במינו חוצץ והתם במסקנא קאי דאינו חוצץ ומין בשאינו מינו נמי מצינו הכא דחוצץ והתם קמבעיא ליה משום דגבי סיב בודאי מבטל ליה ומ"מ קמיבעיא ליה מאחר שהוא מין בשאינו מינו אבל אם אינו ברור דמבטלינן ליה הוה בודאי חוצץ דגבי מין במינו הוא דאיבעיא לשם בפרק הוציאו לו אי חוצן כו' ובעי למיפשט מהא שהניח רגלו על רגל חבירו שחוצן ואומר שאני רגל דלא מצי מבטל ליה פי' אבל מזרק בתוך מזרק מצי מבטל ליה ומשמע דוקא במין במינו הוא דקבעי בתחלה אי חוצן הא בשאינו מינו בודאי חוצץ דהיינו דומיא דמזרק דמצי מבטל ליה וא"כ מאי קמיבעי ליה בסיב כו' אי לאו דבודאי מבטל ליה משום הכי קמיבעיא וא"כ הכא גבי אבן דודאי לא מבטל ליה משום תקלה וכ"ש כלי על גבי רצפה דהוא תקלה וג"כ אין דרך לבטל כלי על הארץ משא"כ במזרק דאפשר מבטל ליה ודו"ק והלשון שכתבתי דהמסקנא גבי מין במינו דאינו חוצץ ומשמע דיוקא דוקא מין במינו קמיבעיא אבל מין בשאינו מינו בודאי חוצץ תמצא בתוס' דפ' לולב הגזול ותוס' דפרק הוציאו לו:

בד"ה ואמאי כו' שיעור דתשלומי כפל כו' כצ"ל: