חכמת שלמה על שבת קכה:

רש"י בד"ה דהתם כו' הדקה בטולי כו' הד"א ואח"כ מה"ד להוסיף כגון כו' והשאר נמחק. ונ"ב בלשון הזה הביאו התוס' בפ' מי שהוציאוהו (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה ואזדו לטעמייהו כו' וי"ל כו'. נ"ב ובתוס' ארוכים מצאתי ונראה לר"ת דל"ג אמר רב אסי א"ר יוחנן אלא אמר רב יוסף אר"א דר' יוחנן מצריך מעשה לקמן גבי עובדא דרבי ולקמן גבי כסוי כלים מצריך ר' יוחנן תורת כלי אלא רב אסי גופיה הוא דאמר כאן מהני הנחה ואזיל לטעמיה דאמר לעיל גבי חריות של דקל מהני ישיבה נעלמא ולקמן מייתי ראיה מדרב אסי צאו ושפשפום אמר להו ומיקל מר' אמי ואינו מצריך ללמדם ש"מ דה"נ מיקל מר' אמי אבל איהו גופא לא קאי אליבא דר' יוחנן דאמר רבי הצריכה למעשה ואיהו סבר דרבי לא הצריכה למעשה אלא לשפשוף וא"ת סוף סוף אמאי בעי גבי אבנים שפשוף וגבי חריות של דקל אפי' בישיבה בעלמא סיי וי"ל דחריות יותר הן ראוין לישיבה מאבנים כי אבנים מוקצות הם לבנין ומה שאמר לקמן אמר רב אסי אמר ר"י והוא דאיכא תורת כלי כו' צ"ל דתרי אמוראי אליבא דרב אסי כי רב יוסף אמר משום רב אסי הא דהכא דלא מצריך שום מעשה גבי אבנים ואבן על פי החביות בהנחה סגי והוא אליבא דרב אסי דלעיל בפ' במה טומנין גבי חריות של דקל כו' והא דלקמן הוא רב יהודה בר שילת משמיה דרב אסי ולא ס"ל כל הא דלעיל מיהו אומר ר"י דיש לתרץ דלא תיקשי מר' יוחנן ומרב אסי כו' כמ"ש בפנים:

בד"ה הכל מודים כו' דופן סוכה דפריך התם והאמר רבה כו' ורבנן איתא באהל כבעשיית דופן כו' כצ"ל: