חכמת שלמה על פסחים עב.

גמרא לשני ליה הכי כו'. נ"ב ויש לי תימא רבה מנלן דרבי יהושע אית ליה דשאני בין עוקר לטועה דילמא רבי יהושע נמי ס"ל כר"א דאין חילוק בין עוקר לטועה והא דקתני רישא בעוקר הוא הדין בטועה היה חייב אלא דלא אשכחת לגביה טועה משום דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה אבל אי היה עקירה בטעות עקירה ה"ה נמי דהוה חייב ומה בעי רבי יהושע לשנויי ליה שינויא אחריתי. (עיין במהרש"א):

שם והתניא רבי חייא מאבל ערב אמר ר"מ כו' כצ"ל ונ"ב רש"י פירש שם מקום:

רש"י בד"ה לרבי אליעזר דדאין האי ק"ו לא שאני כו' כצ"ל והד"א והשאר נמחק:

בא"ד רבי יהושע דשאני ליה כו' טעמא משום ששינה בדבר האסור כו' כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד [בפסח שאין] כו':

תוס' בד"ה לרבי יהושע כו' דפסל לעיל אחרים לשם פסח. נ"ב ותימה הא אפילו רבי אליעזר סבר דכשר מאחר דאוקמינא מתני' בעוקר משום דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה א"כ סיפא דאיירי בטועה מדמחלק בין ראויה לשאינה ראויה א"כ לא הוי עקירה וכשר ולא קשה מידי דהכי מקשה רשב"א דהא עכ"פ לדבריו דר"א קאמר כלומר אפילו לא מוקמית מתני' בעוקר אלא בטועה וס"ל עקירה בטעות הוי עקירה א"כ יש חילוק לרבי יהושע בין עושה מצוה ללא עושה אלא לדבריו דר"א קאמר דס"ל אף בסיפא לא עשה מצוה עכשיו דמוקמת בעוקר נמי לדבריו דר"א קאמר ועל זה כתבו התוס' שפיר דהוה מצי למימר וליטעמיך ר"ל אפילו לדעתך דלא בעית למוקמא מתני' בעוקר אלא כו' בטועה מ"מ לדבריו דר"א קאמר כדפרישית וליכא לאקשויי לפי האמת דמוקמת מתני' בעוקר אמאי לא משני רבי יהושע משום דעשה מצוה כו' זה לא קשה דכי מוקמית מתני' בעוקר לא שייך לחלק בין טועה לדבר מצוה ועשה דהא רישא לא איירי כלל בטועה בדבר מצוה דהא עוקר מדעת:

בא"ד לדבר המותר פטור. נ"ב פי' אם היה שוחטו לשם אימורי צבור: