חכמת שלמה על נדה ס.

גמ' חולה טמא. נ"ב פי' שביל:

שם בתלוי נ"ב פי' אדם:

שם איכא דאמרי הא והא רבי. נ"ב סוגיא דעלמא משמע שכבר מתרצינן הברייתא ואחר כך פרכינן מינה ולפי זה השנויי' לא פריך מידי דהא לרבי פשיטא דאינה חולה בכתם אלא דוקא לתירוץ קמא הוא דפריך או אליבא דרב אשי וא"כ מדפריך רבי יוחנן ש"מ דאיכא דאמרי ליתא כלל ומהו דעת הגמרא וצ"ע אף שהתוס' דוחקים:

רש"י בד"ה וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה כו' כצ"ל:

בד"ה אתמר נמי כו' תלינן שביל טמא בטמא כו' כצ"ל:

בד"ה טמא וטהור כו' בתלוי לדברי הכל כו' הד"א:

תוס' בד"ה טמא וטהור כו' לא קרי הפסד כיון דלא סתר כו' כצ"ל: