חכמת שלמה על נדה יב:

גמ' רש"י בד"ה לא בעיא כו' לישנא אחרינא כו'. נ"ב נ"ל שהאי ל"א שכתוב ברש"י אינו מלשון רש"י עצמו דא"כ למה מערב שני הפשטים יחד דהא לפי' הראשון יכול נמי לפרש סודני מטיל שכר והא ראיה שבסוף כיצד מברכין א"ל רבא לרב פפא סודני כו' והתם ליכא לפרש דרך גנאי או בתמיה ואפ"ה פירש"י לפי שרב פפא מטיל שכר תמרים היה וכן לפי' השני שהוא בתמיה יכול נמי לפרש ת"ח והא ראיה שהערוך פירש ירא שמים וגרס לא מגניה באפיה כלשון שני אלא לשון אחד הוא של רש"י והשני הוא פירוש אחר ואינו מן הפנים וכן מצאתי בפי' ישן מדוייק נ"ל:

בא"ד יושב בביתו אמר ליה כו' שכרא לא פסיד כו' סודנא רהיט לא מיגניא כו' כצ"ל והד"א. ונ"ב אצל תמרי בחלוזך פי' כלי שנותנין בו תמרים:

בד"ה מאן דמתני קשיא דרב יהודה אדרב יהודה כו'. נ"ב ודעת המפרשים מה שאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אינו פסק הלכה ממש ויכול להיות ששמואל גופיה פסק אף באינה עסוקה ודו"ק:

תוס' בד"ה לא פי' כו' שהיא מרגילתו כו'. נ"ב פי' הסיתו לעבירה: