חכמת שלמה על קידושין ס:

גמ' ואם הראה על השלחן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בית כור כו' תמצאנו ר"ס כו' נ"ב נ"ל ט"ס וכך הוא רע"ד וכן מצאתי ברמב"ם ואף שהוא מעט יותר מבית כור לא דקדקו כל כך לסוף חשבון תשבורת ע"ש ודע שבית כור עפר הוא ע"ה אלפים אמה על אמה ובזה תמצא ע"ו אמות יתירות ונמצא שרע"ד הוא פחות מחצי טפח ורביע טפח ועוד מעט יותר ודו"ק. תוס' בד"ה א"ב כו' והא ליתא דהא אפילו לר"י כו' נ"ב הקשה לי משכיל אחד מנ"מ סוף סוף יכול לומר לרב הונא דמקודשת ודאי ולרב יהודה מקודשת מספק דהא הך אוקימתא דלעיל דאמר איכא בינייהו שפשטה ידה כו' על כרחך נמי דהכי פירושו דלרב הונא אינה מקודשת כלל ולרב יהודה מקודשת מספק דשמא לא הוי הנאה ונ"ל דלא קשה כי לעיל דאיירי הסוגיא בקידושין אז מוקי שפיר דאיכא בינייהו כשפשטה כו' דלרב הונא אינה מקודשת כלל לשני ולרב יהודה מקודשת מספק אבל הכא דבגיטין איירי והך אוקימתא כולה בגיטין נקבעה אלא שמביא התלמוד אגב גררא וא"כ התם בגיטין לא בעי לאוקמא מאי בינייהו אלא לענין גיטין אי הוי גט או לא אי בעי גט או לא וא"כ לא שייך לפרש הכא כשפשטה ידה כו' אלא לומר דלרב הונא בעי גט או לא דהא אף לרב יהודה בעי גט ודו"ק נ"ל. (עיין מהרש"א):

בא"ד כדאמר פרק מי שאחזו לכשתתן כו' נ"ב נ"ל ט"ס כי לשם לא נאמר וראיה שתוס' מתרצים לשם שבאמת היה יכול לתרץ כגון שפשטה ידה כו' ואם היה נאמר בגמרא מגורשת ואינה מגורשת עד שתתן א"כ לא היה באפשרי לתרץ כגון שפשטה ידה וכך נ"ל לגרוס והא דאמרינן בפרק מי שאחזו לכשתתן דמגורשת ואינה מגורשת עד שתתן ומלבם מתרצים כדי לתרץ למה אינו משני א"ב שנקרע כו' ולשם כותבין הוה מצי לשנויי ואינם רוצים לחלק ולומר מגורשת מספק כו' וכמה פעמים נמצא בתוס' שבמקום אחד כותבים הוה מצי לשנויי ובמקום אחר מתרצים כה"ג וכן משמע בהדיא בדבור הסמוך שמעצמן היו מחלקים זה התירוץ וק"ל ואף לשם בד"ה אדמפלגי במהיום כו' כותבים התוספות כן בשם ר"י וא"כ האי הוה מצי שכותבים התוספות אינו לפי' ר"י ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה אבל דכ"ע כו' סברי לי ואפילו ליורשי כו' כצ"ל: