חכמת שלמה על גיטין עז:

גמ' ותיחוד ותפתח כו'. רב פי' תסגור ותפתח ועיין ברא"ש:

תוס' בד"ה ידה כו' וי"ל כיון כו'. נ"ב ולי נראה דידה אפילו קנוי לו למלאכה לאו כל היום קנוי לו שלא יכול לשעבד בה יותר ממלאכתה המחויבת לו משא"כ בחצר שמשתמש בה בלי הפסק כלל ודו"ק:

בד"ה ותיזיל איהי כו'. נ"ב לשון ר"ן וכי תימא כיון דסוף סוף היו צריכין לדחות איסור דרבנן יטלטלו הגט י"ל דכמה דאפשר לתקוני מתקנין ובתיחוד ותפתח לא היה נראה כמקנה שהרי דרך הוא לפתוח ולסגור ביתו ולא היו יודעין הרואין שהיה כדי להקנות אבל הרב בעל העיטור ז"ל כתב דאין הכי נמי שהיו מתירין טלטול הגט כשם שהתירו מקנה רשותא שהוא אסור בשבת אלא דהכא רה"ר היתה מפסקת:

בד"ה פליג כו' גבי המוציא מרשות לרשות אמר רבה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' הכל רשות הרבים רק שחילוק רשות ביניהם וק"ל:

בא"ד וגם מסתמא הוי רחב ארבעה כו'. רב כן הוא בתוס' דפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף נ"ו) להדיא כמו בכאן וה"פ דלא תימא פיסלא דהתם איירי שאינה רחב ד' טפחים דאז לא הוי כרמלית אלא מקום פטור ודוקא הכא דבעינן ד' אמות ולא סגי אפילו בד' טפחים משום דבעי רשות מיוחד שיהיה מקום חשוב כרשות היחיד כדי שתקנה בו הגט אבל לענין חלוק רשות לעולם לא בעי יותר מארבעה טפחים ומש"ה פירשו דאין לומר התם איירי אפילו בפחות מד' טפחים הוי חלוק רשות ולאפוקי מפירוש רשב"ם שפירש לשם דהאי פיסלא איירי בפחות מארבעה טפחים מש"ה כתבו דזה בודאי אינו דבר חשוב שיפסיק ודו"ק: