חכמת שלמה על גיטין ג.

גמ' מעיקרא מידק דייק כו'. נ"ב מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה כלומר ואפי' אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה וכן פירש רש"י ז"ל אלא דלישנא דגמרא לא משמע אלא דאיהו לא אתי לאורועי נפשיה הא אי אתי ומערער ערעורו ערעור וכן משמע נמי מדקאמר אתי בעל ומערער ופסיל ליה כו' עד ולפיכך נ"ל דהא דקאמר אתי בעל ומערער ופסיל ליה הכי קאמר אתי ומערער ואמר דפסול הוא ומזויף ויוציא עליו לעז ונמצא משיאה בגט שיצא עליו לעז פסול וליכא אלא חדא דמוציאו מידי לעז ופריך דאפי' משום לעז ליכא דלא אתי לאורועי אנפשיה כך נ"ל. עכ"ל רשב"א בחדושיו ואני אומר דרש"י פי' לא אתי לאורועי נפשיה אשליח קאי ולא אבעל. וכן משמע מלשון התוס' לקמן בד"ה הכא בפני כו' נ"ל:

רש"י בד"ה הכא בפני קאמר ולא קא מוכחא מילתא כצ"ל. ונ"ב פירוש דלקיומי אתי וק"ל. תוס' בד"ה הכא בפני אבל ידעתי אין מועיל כו' בסה"ד משמע ליה לרבה דידענו כו'. נ"ב פי' אפי' ידענו אינו מועיל וכ"ש ידעתי שהרי רבה בעי לומר בפני נכתב כו' אפי' בתרוייהו לאפוקי אליבא דרבא לא אשכח ידענו גבי גט דהא בתריייהו אין צ"ל בפ"נ אלא בידעתי לחוד ודו"ק:

בד"ה אטו כו' היכא קאמר רבא בריש פ"ב אפי' הוא ואחר מעידין על חתימת כו' כצ"ל. ונ"ב פי' שהשליח אמר בפ"נ חציו ואח"כ בא הוא עם אחר מן השוק להעיד על חתימת עד השני:

בא"ד עד שיאמר בפ"נ ונחתם כצ"ל. ונ"ב והא דפריך רב אשי לקמן אינו כפי' הקונטרס אלא כמו שפירשו התוס' לקמן וק"ל:

עוד בא"ד משום דדייק טפי כדפי'. נ"ב והשתא אתי שפיר בריש פרק שני. (עיין במהרש"א):