חכמת שלמה על עירובין ס:

רש"י בד"ה באלכסונה כו' ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב כו' כצ"ל. ונ"ב כזה :

בד"ה משתכר אות' אמה לרוח העירוב והפסיד כו' כן צריך להיות והד"א:

בד"ה אמר רבא כו' יכול להלך ואין אנשי כו' הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה כאן שכלתה כו' דנותן עירובו כו'. נ"ב פי' בפת:

בא"ד כמו שבת. נ"ב פי' ברגליו:

בד"ה אין אלו כו' דלגבי מודד הוה ידע כו'. נ"ב ואע"פ שכתבו התוס' לעיל להיפך דבמודד לא מסתבר לחלק היינו טעמא משום דגבי מודד איכא ריעותא דהא כלתה מדתו בחצי העיר אינו מהלך כולה וא"כ המקשה סבר להיפך בשלמא גבי מודד דאיכא ריעותא כדפרישית איכא שפיר לחלוקי אבל בלן בה דליכא ריעותא אם כן כלתה מדתו בחצי העיר הוה כסוף העיר ותי' לו דחף בלן בה איכא לחלוקי כמו שמפרשים התוס' ורב דימי מתמה אר' יהושע בן לוי שהוסיף אף במודד כו' ומהפך הסברא וק"ל. ואין להקשות למה אינם מתרצים התוס' כפשוטו שהמקשן ידע חילוק בין לן למודד ומתני' איירי בלן בה וק"ל די"ל שהתוס' סבירא להו מאחר דמתני' סתמא נשנית מנין לן לאוקמא דוקא בלן בה אלא מתני' איירי בין בלן בה בין במודד ודו"ק היטב: