חכמת שלמה על עירובין מה:

רש"י בד"ה ובלבד כו' דכל ד"א דכל חד כו'. נ"ב הוצרך רש"י לפרש כן דאל"כ למה לא יושיט מחוץ לד' אמותיו ויביאו אצלו כמו שהדין גבי תחומין כו' ע"כ פי' דאסור להביאו לרשותו לפי שכל ד' אמות של אדם הוי רה"י ואלמלא שהחפץ כרגלי הבעלים לא הוה שייך לומר שאסור להוציא אותו חוץ לד' אמותיו דהא אין כאן רשות למחיצה לענין כלי שהרי הכל פרוץ נהי שהוא רשות לאדם לכלים מאי איכא למימר ע"כ צריך נמי לפרש שהוא כרגלי הבעלים והתלמיד טעה והגיה בספרים הנדפסים מקרוב א"נ ואין זה בשום פי' אלא מחסרון ידיעתו עשה כן (עיין במהרש"א):

בד"ה יש להן כו' אנשי העיר האי לישנא כו' הד"א. ונ"ב משמע מפירושו שאינו מקשה אלא על הלשון שהיה לתנא לדקדק בלישניה ולומר כרגלי אנשי אותה העיר שהוא נמי אלפים אמה לכל רוח ומשמע מיניה דאיירי בגשמים הסמוכים לעיר אכן נראה לפרש דאעיקר דינא פריך דקתני אלפים לכל רוח דמשמע ממקום הגשמים היורדים לבור וזה אינו שהרי כרגלי אותו העיר ואלפים מודדין מן העיר וכן איתא לקמן בהדיא בתוס' בד"ה האוצרות והכלים כו':

תוס' בד"ה ליקנו שביתה כו' דהרי הן חוץ לתחום. נ"ב ולפי זה מוכרחים אנו לפרש לעיל גבי אליהו ז"ל שאם יבא לארץ לא יכול לילך חוץ מד' אמותיו וצ"ע אם שרי לחזור לעקבו דרך אויר למקומו הראשון ודו"ק:

בא"ד ולכך כשבאו בתוך עשרה קנו שביתה כו'. נ"ב יש מקשין איך שייך לקנות שביתה ביום טוב שהרי גשמים היורדים ביום טוב אין קונין שביתה ונראה דלא קשה מידי בודאי כל דבר שלא היה לו לקנות שביתה בערב שבת בין השמשות וכגון שהיה למעלה מעשרה אז קונה שביתה בכ"מ שיגיע לתוך עשרה והוא הדין הגשמים אלא מאחר שלא קנה הגשמים הצריכין לאדם שביתה בין השמשות אם כן כל אדם שקנה שביתה בין השמשות קודם להן והוליכן עמו למקום עירובו שהוא קולא להן ועדיף מקניית שביתה ולא אמרי' שלא קנה שביתה למעלה מעשרה אלא כדי שלא יהיו כיוצאין חון לתחום שאין להם אלא ד"א וממילא גבי אדם שבא בספינה שקונה שביתת עצמו קנה שפיר למטה מעשרה שזו היא שביתתו ולפי זה מיושב שפיר מה שיש להקשות אאמר מר גשמים שירדו ביום טוב כו' וליקנו שביתה באוקיינוס כו' דמשמע דמקשה לכ"ע בין למאן דס"ל דכלי הפקר קונה שביתה בין למאן דס"ל דאין קונין שביתה מדקאמר אמר מר משמע שאינו קשור כלל בסוגיא דלעיל וא"כ מאי מקשה למאן דס"ל אין הגשמים קונין שביתה כמו חפצי הפקר אם לא בגשמים הסמוכין לעיר דדעתייהו עלייהו א"כ מה פריך וליקנו שביתה באוקיינוס אבל לפי מה שפירשתי לא קשה מידי דודאי לכ"ע קונין כלי הפקר שביתה במקום שראוי לקנות אלא שס"ל למאן דאמר שאין קונין שביתה דהיינו טעמא מאחר שהן לצורך תשמיש האדם א"כ לא קנו שביתת עצמן להחמיר ולגרע כח האדם אלא האדם קונה שביתה עליהן ומי שזכה תחלה הוא הבעל להקנות שביתה עליהן להוליך עמו למקום עירובו ואידך ס"ל מאחר שראוי לקנות להן שביתה בין השמשות קנו לעצמן אפי' לתחומין חוץ מגשמים היורדים בי"ט שקדמו קניית שביתת האדם כדפרישית ודו"ק (עיין במהרש"א):