חכמת שלמה על בבא מציעא צב:

גמ' התם משום דמיחזי כמקח טעות כו' נ"ב בודאי אף המקשה ידע שהטעם הוא משום מקח טעות דאם לא כן מאי חילוק בין הודיעם ללא הודיעם אלא דסבר המקשה דאין שייך מקח טעות אלא כשהוא אוכל בשלו אבל כשהוא בשל שמים אוכל לא שייך מקח טעות בדבר האסור דאיסורא לא זכי ליה רחמנא ועל כן משני משום דמיחזי כמקח טעות אע"פ שאינו מקח טעות ממש ושוב פריך מנתפרסו עיגוליו ונפתחו חביותיו דלא שייך מקח טעות אי אמרי' בשל שמים הוא אוכל מאחר שאינן מעושרין ומשני ה"נ משום דמיחזי כמקח טעות והוא הדין אפילו כבר עישרן שהדין כך הוא דהא אין הפועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר אלא כשלא הודיען צריך להאכילן משום מקח טעות ממש ומה שמקשה אח"כ בשלמא נתפרסו עיגוליו כו' עד אלא נפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא הא ידעי דאיטביל כו' קושיא זו אינה תולה בלמאן דאמר בשל שמים הוא אוכל אלא לכ"ע הוא מקשה על המשנה ותלמודא הוא דקמסדר הכי משום דהכא מפרשינן המשנה דמשום מקח טעות הוא קמסיים ואזיל לפרשה על התוכן ומשום הכי משני רב ששת שנפתחו חביותיו לבור דבודאי רב ששת לא בעי לדחות פשיטות דבשלו אוכל דהא בימי הבתראי נשאלה בעיא זאת דהא רבינא מסיק לעיל משום דמיחזי כמקח טעות ואפ"ה פסק הטור להא דרב ששת ואע"פ שהבעיא דלעיל לא נפשטא אלא כדפריש דרב ששת המשנה קמפרש ולא גרס וכ"ת וטעות נפל בספרים משום דמסיק אח"כ בשלמא סברו שתלוי אמשא ומתן דפשיטות הבעיא בשלו אוכל ואינו כן ומה שהטור משני וכתב כשנפתחו חביותיו לגת ולא כתב שנפתחו חביותיו לבור כאוקימתא דגמ' היינו משום דס"ל דהלכה כרבנן דר"ע דמשירד לבור הוא דמיחייב במעשר ואף שסתם משנה בפ"ק דמעשרות תנן משיקפה אתיא כר"ע והלכה כרבנן ועוד מתני' דע"ז פ' ר' ישמעאל סבירא לה משירד לבור לענין יין נסך והוא הדין לענין מעשר וכן סבירא ליה לרבא התם שלא לחלק ביניהן אבל הרמב"ם והסמ"ג פסקו כר"ע וכברייתא דתני רב זביד דבעינן עד שישלה כו' היינו משום דס"ל דהלכתא כמתני' הכא דתנן נפתחו חביותיו וסתמא משמע כפשוטו שניטלו מגופותיהן ורצה לחזור ולסותמן ולא הודיע לפועלים אלא שיסתמו לו חביותיו וק"ל. וא"כ הכי הלכתא וסתמא דמתניתין דהכא עיקר שהרי בני הישיבה שקלי וטרי בה לפרשה ויש עליה תלמוד משא"כ במשנה דמעשרות שאין עליה תלמוד ולא דייקא כולי האי ונוכל לומר דנסיב לה רבי אליבא דרבנן דר"ע לפני ברייתא דרב זביד כו' וממתני' דע"ז ליכא ראיה דמשום חומרא דיין נסך הוא כמו שמחלק התם סתמא דתלמודא ומ"מ אלו ואלו דברי אלהים חיים ואין להקשות לפי דעת הטור דסבירא ליה הלכתא כרבנן דמשירד לבור כו' ומשום הכי ליכא לאשכוחי הא דנפתחו חביותיו אלא כשנפתחו לגת שלא הוקבע למעשר אם כן סתמא דתלמודא דהכא אמאי אוקי כר"ע ובשנפתחו לבור לוקי שנפתחו חביותיו לגת נראה משום דלא שכיח הוא שישתפכו החבית לגת שהוא למעלה כי אם לבור ששם היה מעמד החביות שמן הבור נתמלאו וק"ל. (עיין במהרש"א):

רש"י בד"ה משישלה כו' תוסס ורתיחתו עולה כו' נ"ב תימה הלא רש"י מפרש שם כפשוטו וזה לשונו משישלה בחבית לשון השולה דגים מן הים משישלה היין מן הבור להינתן בחביות וכן מפרש בבבא מציעא פרק השוכר את הפועלים. עכ"ל. גם איני יודע מי דחקו לפרש פה בענין אחר מכפשוטו ששכר לסתום החביות שכבר נסתמו וניטלו מגופותיהם והם סברו שמעולם לא נתמלאו יין אלא שעתה ישלו יין מן הבור וימלאו אותה ויסתמו אותן. וק"ל. אבל הרמב"ם והסמ"ג כתבו כמו שפרש"י כאן:

בד"ה משל שמים כו' לפיהן הס"ד: